שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ד׳ (ו׳)

ובזה מיושב מה שתמה הח"ץ ז"ל שם דהא ע"כ איירי כשיש סכנת ממון לבד ולא נפשות דאל"כ אמאי אין מחשבין לפי נפשות וכיון שכן אמאי אחד נתפס על חברו והא אין אדם נתפש על חברו אף בר מתא אבר מתא זולת במסו ולפמ"ש א"ש דבאמת יש סכנת נפשות רק דלכך אין מחשבין לפי נפשות דעיקרן באין על ממון ואם לא ירצו להציל ממונם לא יהרגו אותם וכיון שכן בדין הוא דנחשב לפי ממון שהרי עיקרם באים לממון ומה"ט אין מחשבין לפי נפשות וז"ב כשמש. ובזה נראה לפע"ד ליישב גם דברי המהרש"ל ביש"ש פ' הגוזל בתרא סי' מ"ב שכתב דהירושלמי מיירי שיכולים להציל על ידי הדחק וכל שלא הצילו מסתמא דעתם הי' שיחלקו ביניהם הממון לפי ערך הממון והיא תמוה מאד דמנין לנו זאת הסברא דדעתם הי' כן וגם תמה ע"ז הגאון מוהר"ר ליב אבד"ק גלוגא דלמה לא מוקי הרש"ל דמיירי בשיכולין להציל שלא ע"י הדחק והרבה טרחו בזה הוא והגאון אבד"ק קאליש ואא"ז הח"ץ ז"ל יעו"ש ולפענ"ד הדבר נכון עפמ"ש הנימוק"י דלכך מחשבין לפי ממון ולא לפי נפשות משום דברצונם באים לממון ולא לנפשות לפי שאם לא ירצו להציל ממונם ולא יעמדו הנשדדים והעושקים לנגדם ישללו הממון וילכו להם ולפ"ז אם יכולין להציל ע"י הדחק והיינו שאפשר שיעמדו נגדם אם להרוג או להרג רק שלא רצו לעמוד על נפשם כי יראו פן תגבר יד הלסטים וע"כ הניחו הממון וגופם חביב מממונם וא"כ פשיטא שמחשבין לפי נפשות שהרי יכלו להציל ע"י הדחק וכיון שבאו עיקרם להממון ממילא בדין הוא שיחשבו לפי ממון שבודאי מדלא טרחו להציל בלי ספק שיראו לנפשם וע"כ הניחו ממונם שידעו שהלסטים אינם באים ברצונם על נפשות א"כ בדין הוא שיחלקו לפי ערך הממון אבל כל שיכולין להציל אף שלא ע"י הדחק א"כ אינו סכנת נפשות בשום אופן וא"כ מה להם במה שלא טרחו וניהו דבא להם אונס והם נשדדו כיון דהנשארים ניצלו אין לך מי שנתפס על חבירו ומתחייב לשלם ורק במקום שהיה יכול להגיע לידי סכנת נפשות ובמה שהניחו נח רוגזם ושללו והלכו בדין הוא שיחלקו לפי ערך הממון שהרי באו על ממון וניצולו ע"י שלא עמדו נגדם ויש לומר דנח יצרם בזה שלא עמדו לנגדם וז"ב מאד להדר פני זקני הרש"ל וזקני הב"ח ז"ל כנלפע"ד ברור ודו"ק: