שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ד׳ (ה׳)

ומדי דברי זכור אזכור מה שראיתי דבר תימה בדברי אא"ז הגאון הח"ץ ז"ל סי' קל"ב מה שהקשה על אא"ז הב"ח ז"ל שכתב דלכך בשיירא שעמד עליה גייס לטרפה דמחשבין לפי ממון משום שכלם בסכנה ולכך מחשבין לפי ממון וע"ז תמה אא"ז הח"ץ דאין לך נתפס על חברו וחבירו יתחייב לשלם כ"א במסים והאריך בזה ואח"כ הביא ראיה מהא דאמרו בחולין דף קל"א הרי שאנס המלך גרנו אם בחובו חייב לעשר ואם באנפרות פטור ומשני שאם התם דקמשתרשי לי' ופירש"י דבמקום זה הניח לו שאר ממון שהיה יכול ליקח הרי דאף שהרויח בעה"ב שבמקום מה שלקח מהתרומות הי' מניח שאר דברים ואפ"ה אמרו דאם הוא באנפרות פטור ואין עליו שום חיוב וע"ז הקשה למאי דקי"ל דאינו נתפס על חברו אפילו בשחברו חייב דהכא בבית המלך מיירי ומלכא לא טרח אלא הרשות בידו לתפוש אחד על חברו וע"ז כתב וזה סותר דעת הב"ח בכל מכל כל שהרי המלך שולט ומושל בכל הנכסים והרשות בידם לקחתם וניצולין עי"ז ואפ"ה פטור הלה ע"ש שמסיים וזו ראיה שאין עליה תשובה ואני תמה על עצמי שאין התחלה כלל משם דש"ה דבאמת הוא מזיק מתנות כהונה דפטור ורק במקום דמשתרשי חייב וא"כ כל שהוא באנפרות למה יתחייב דהו"ל מזיק מתנות כהונה דפטור וז"פ ובלא"ה תמהני דמה ענינו לשם דבשלמא כשנתפס על חברו שפיר אמרינן דמה לי לחברו באנסו של זה ואטו בשביל אנסו של זה יתחייב הלה לשלם לו ואונס רחמנא פטרי' אמרינן אבל לא שיתחייב בזה ע"י אנסו של זה אבל כאן התורה חייבה לעשר פירות וכל שבחובו חייב לעשר ולכך כל שנלקח באנפרות פטור דמה יעשר ואדרבא אף אם לקח באונס בשביל חובו הוה ס"ד דמזיק מתנות כהונה פטור ומשני דקמשתרשי לי' וגם זה גופא אינו ברור ועמ"ש הר"ן בזה בטעם הדבר דדוקא כשלא רצה להפקיע המצוה הוא דחייב אבל מה ענינו לזה שבאו שוללים וגזלו דבזה יש לומר כיון דהם כלם בספינה מחשבין לפי ממון דמסתמא דעת השוללים על ממון ואני אומר תנא דמסייע ליה לאא"ז הב"ח מהא דאמרו בב"ב פ"ק כשהן גובין לפי נפשות גובין או לפי ממון והשיב דלפי שבח ממון וכתב בנימוק"י דה"ט דגייסא לא בא רק בשביל ממון וע"ז הקשה דהרי סוף סוף בא לידי נפשות כענין שאמרו בבא במחתרת דחזקה דבשביל נפשות בא דאין אדם מעמיד על עצמו וכתב דאעפ"כ כיון דאין באין ברצון על הנפשות שאם לא יעמדו על נפשם להציל ממונם לא יהרגו אין זה מקרי סכנת נפשות ע"ש וכ"כ התוס' בב"ב שם דף ז' ע"ש וביאור הדברים דאף דבמחתרת התירה התורה אף להרוג אותן מחזקה דודאי יהרגוהו במחתרת אפ"ה תחלת הענין אינו בא לנפשות ומחשבין לפי ממון ע"ש וא"כ גם כאן עכ"פ כיון שהם בסכנת נפשות רק שאם לא ירצו להציל יהי' ממון לבד עכ"פ הם באין בשביל ממון וא"כ ממילא מהראוי לחשוב הערך לפי הממון וז"ב: