ובזה מיושב היטב דאין סתירה על הרי"ף ורמב"ם מדברי הירושלמי שהביא בעל העיטור והרמב"ן הפליג בקושיא זו דמבואר שם דאם אנסו אותו לתת ממון של פלוני דפטור ולפמ"ש א"ש דשם רצו דוקא ממון פלוני ולא יכול לסלק להו בממון אחר וא"כ אנוס גמור הי' דהרי לא אמרו ממון סתם רק של פלוני אבל בממון סתם אסור דיכול להציל עצמו בממון חברו ולא מקרי אנוס ולכך גם נרדף ששיבר הכלים של כל אדם חייב דאסור להציל עצמו בממון חברו ול"ש בזה אונס וגם מה לי לחברו באנסו של זה והוה כעין דאמרו אונס כמאן דלא עבר אבל לא כמאן דעבד וחברו מה אכפת לי' באנסו וכמ"ש הש"ך בחו"מ סי' כ"א וה"ה כאן ודע שמ"ש הרי"ף שרודף אחר הרודף דפטור לא מצד הדין היינו בשיבר הכלים שלא באונס רק במתכוין רק שלא הי' כוונתו עיקר בהזיקו של זה רק להציל חברו מיד הרודף ולכך מן הדין ראוי להתחייב דלחברו מה אכפת לו במה שזה אנוס ומקיים המצוה ובזה יתישב קושית הרב המגיה מ"ש מרץ ברשות דפטור ולפמ"ש שם לא נתכוין להזיק וכאן מתכוין להזיק רק שרצה להציל חבירו בזה וז"ב מאד עכ"פ דברי הרי"ף והרמב"ם נכונים והמעיין בנימוק"י ורמב"ן במלחמות ימצא שיש לישב בזה כמה קושיות ואכ"מ להאריך וראיתי בשטה מקובצת בב"ק שם שהאריך הרבה בשיטה הלז ומפני אריכות דברים לא יכולתי לעמוד על תוכן כונה והמעיין שם ימצא סעד ותומך לדברי שכתבתי ודו"ק כי הוא ענין נבחר ונחמד ת"ל:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ד׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.