שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל״ח (ג׳)

והנה הגיעני דבריו שנית וכתב להציל עצמו מהשגתי דמהרמב"ם פ"י מאישות והרא"ש פ' אע"פ משמע דלא משום דאיסור נדה חמור הקילו ולא ידעתי שום משמעות משם ואף דשם סמכינן אשומרים באמת ע"י שומרים סמכינן גם כאן כמבואר ס"ד ואדרבא בטור משמע דחופת נדה תלוי בזה וכן לשון המחבר עבר וכנסה וכן חתן שפרסה כלתו נדה והב"י תמה דלמה הביא הטור כאן דיני חופת נדה ולפענ"ד רצה הטור להשמיענו דלא בשביל חימוד דהוא איסור דרבנן צריכין להושיב שומרים אלא אף בחופת נדה דהוא איסור חמור צריכין להושיב שומרים ודברי הש"ך ס"ק ח' צ"ע דלאיזה צורך מביא זאת ובפרט דדעת המחבר כהרמב"ם דחופת נדה אינה חופה ובאמת מ"ש פירסה נדה היינו אחר שכנסה אבל אי פרסה נדה קודם להרמב"ם ל"מ חופת נדה ולשיטת הרא"ש ודעימיה מועיל חופת נדה אבל מ"מ שומרים בעי וכמ"ש הרא"ש פרק אף על פי. ובזה מדוקדק מ"ש הרמ"א דאם היתה טהורה ופרסה נדה אח"כ א"צ לישב שבעה נקיים דהיינו דהרי המחבר העתיק וכן חתן שפירסה כלתו נדה וזה מיירי ע"כ שפרסה נדה אח"כ וא"כ ממילא גם בחימוד שכולל ביחד מיירי גם כאן אף שפרסה נדה אח"כ וע"ז כתב הרמ"א די"א שבזה א"צ לישב ז' נקיים. ובזה מדוקדק מה שכתב הטור הך דפרסה נדה להורות דגם בחימוד גם כן אף שראתה אח"כ צריכה לישב ז' נקיים וא"צ שימור עוד ודו"ק. ומ"ש להשיג מאבילות דמחמרינן אף שהוא רק דרבנן כמבואר סי' שמ"ב תמהני דהא מבואר דאבילות חמירא ליה מנדה ועיין כתובות דף ד' ואף דהמלמ"ל פי"א מגירושין הכ"ד כתב דהרבה גדולים חלקו על סברת התוס' אבל עכ"פ אין ראיה מחופת נדה לחשש חימוד ומ"ש להשיג על מ"ש מר"ת דבספר זכור לאברהם כתב דבטבחו טבוח יש להקל. הנה הספר זכור לאברהם אינו אתי ולא ידעתי טעמו ולא שמיעא לי כלומר לא ס"ל ועיין בשו"ת מהריווי"ל הובא ביתה יוסף באהע"ז סי' קנ"ט לענין אשה שנפלה לפני יבם מומר דכתב בהדיא דכל דיש סברא וחד מ"ד דמותר שוב בדרבנן סמכינן ע"ז בשעת הדחק ע"ש ודו"ק: