אמנם נראה דהנה בפסחים דף ל"ט רבינא אשכחיה לרב אחא וכו' דהוה מהדר אמררתא א"ל מאי דעתיך דמרירן טפי הא חזרת תנן וכו' ואמר רבא מאי חזרת חסא א"כ משמע דחסא אינו בחוזק מרירות כל כך ולפ"ז בשלמא הלל דס"ל מצות אינן מבטלות זו את זו היה יכול לאכול מרור גמור עם המצה והפסח אבל אנן דמספקא לן דלמא כרבנן דמבטלות זו את זו בשלמא בתחלה דאוכל כל אחד בפני עצמו יכול לאכול המר יותר אבל אח"כ שאוכל בב"א אמרו שפיר חסא דאינו מר כל כך כדי שלא יבטל המרירות את המצה כנלפענ"ד ע"ד החידוד וע"כ הי' נכון לפענ"ד לאכול בכריכה חסא ולא מרור גמור ושוב מצאתי במכילתא על מצות ומרורים יאכלוהו מכאן אמרו הפסח נאכל אכילת שובע ואין מצה ומרור נאכלין אכילת שובע ע"כ והוא הדבר אשר דברתי ומטעם דפסח אינו דומה ללחם דבסימא הוא ונרגש טעמו גם על השובע משא"כ בלחם ובעה"י שזכיתי לכוין מדעתא דנפשאי:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל״ז (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.