ובזה יש ליישב קושית רז"ה והרמב"ן במלחמות יעו"ש ועיין שער אפרים שם ושו"ת בית יעקב סי' ס"א. והנה התוס' כתבו בזבחים דף ע"ח ובמנחות דף כ"ב דמאי דאמרינן לא ליכול איניש מצה ומרור בהדדי דאתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא היא משום חיזוק המרירות דמבטל לטעם מצה יעו"ש ולפ"ז אם לא הי' חיזוק המרירות לא הי' מבטל. ובזה עמדתי על לשון התוס' בפסחים דף קט"ו הנ"ל דאמר השתא דלא אתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן מברך על אכילת מצה ואכיל והדר מברך על אכילת מרור ואכול והדר אכיל מצה וחסא בהדדי ונפלאתי למה שינה הש"ס מלשון מרור לחסא:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל״ז (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.