ובזה לדעתי כוונת הרמב"ם מה שהקדים שאוכל מצה ומרור וא"כ אוכל החגיגה והפסח והיינו דאי אפשר לאכול מצה עם הפסח דא"כ לא והנה ממנה ולפ"ז שוב אין נ"מ בין שיאכל מצה ומרור ביחד או כל אחד בפני עצמו מאחר דיאכלוהו אינו מוסב על הפסח ואם יאכל אח"כ עוד מצה ומרור עם הפסח הלא כבר הם רשות ואתי רשות ומבטל למצוה דפסח ולכך לא כתב הרמב"ם שכורך מצה ומרור עם פסח וז"ב. איברא דלפ"ז יקשה למה אמר ר"י חלוקין עליו חביריו על הלל וכפי מה שהגיה רב אשי אפילו זה בפ"ע וזה בפ"ע הא איכא למימר דברייתא דדרשה יאכלוהו כל אחד בפני עצמו היינו כשבא במועט דאז מביא חגיגה ונאכל על השובע אבל הלל דדריש לכריכה מיירי במרובה דאין מביאין חגיגה. אמנם רב אשי לשיטתו דס"ל חגיגת י"ד לאו דאורייתא כדאמר בפ"ק דחגיגה דף ח' ולא מצי לאוקמי קרא משום חגיגה אבל הרמב"ם דס"ל דרשות הוא אך מדאורייתא ע"כ ס"ל דאוכל כל אחד בפני עצמו:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל״ז (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.