ארשים מה שנתחדש לי בדברי הרמב"ם פ"ח מחמץ ה"ו ואח"כ כורך מצה ומרור כאחד ואוכלן ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפ"ע מברך ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע ואח"כ מברך וכו' על אכילת הזבח ואוכל מבשר חגיגת י"ד תחלה ומברך וכו' על אכילת הפסח וכתב הה"מ דרבינו הכריע כהלל והוא תימה דא"כ למה כתב דאם אכל מצה בפ"ע יצא וזה דלא כהלל וגם למה לא כתב שכורך פסח עמם וכבר תמה בזה הלח"מ וזקני שער אפרים סי' נ"ג יעו"ש שנדחקו. והנראה לפענ"ד דבר חדש דהנה הרמב"ם פ"י מק"פ כתב חגיגת י"ד רשות ואינה חובה ופשטת הלשון משמע דהוא דאורייתא רק שאינה חובה ועיין תוס' פסחים דף ע' ד"ה אף והנה קרבן פסח נאכל על השובע כדאמרו בפסחים דף ע' ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה דוקא קרבן פסח דרווחא לבסימא שכיחא שפיר נאכל על השובע אבל הלחם אי אפשר שיאכל עם הפסח דבעינן שיהיה ממצה והרי כבר הוא שבע:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל״ז (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.