שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל״ו (ד׳)

שוב נזכרתי שכ"כ הט"ז סי' ק"כ ביו"ד ס"ק י"ז שהקשה למה יברך על טבילת כלי הא טבילה בנכרים כשרה והישראל אינו עושה כלום ובזהב מזוקק פירש דכוונתו כיון שכשרה בנכרי למה יברך הישראל והביא מ"ש הרא"ש לענין סוכה כיון דסוכת גנב"ך כשרה למה יצטרך לברך ולכאורה היא תמוה דהא הש"ס דחה זאת ולא מסיק כן ולפמ"ש א"ש דהט"ז הקשה דהא בזה לא נדחה דברי הש"ס בס"ד דכל שכשרה בנכרי בישראל א"צ לברך. אמנם אחר העיון זה אינו דכיון שזה גמר מצותה למה לא יצטרך לברך הא אף דכשר בנכרי כל שהיא כשרה בנכרי בישראל צריך לברך. אבל אחר העיון כוונת הט"ז ברורה דשם קאי הש"ס אם הישראל עושה אף דבנכרי כשרה אם היה הנכרי עושה מ"מ כל שהישראל עושה מהראוי לברך אבל אם הנכרי עושה על מה יברך הישראל הא הנכרי עשה כולו וזה שכתב הט"ז דהא הישראל לא עשה כלום ושפיר הקשה. והנה בהגהותי על יו"ד הנקרא יד שאול שם כתבתי דיש לישב דאדרבא כל שהישראל אינו עושה כלום ונתערטל מן המצוה לגמרי בודאי צריך לברך הישראל וע"כ לא נחלקו בש"ס במצוה שכשרה בנכרי דוקא כשהישראל עושה אח"כ או שהישראל עושה הדבר בעצמו רק שכשרה ע"י הנכרי אבל כל שהנכרי עושה לגמרי כמו טבילת כלי שאם הנכרי מטביל אם לא יצטרך הישראל לברך הרי נתערטל מן המצוה לגמרי ואינו נכון שכל המצוה יהיה ע"י נכרי והישראל לא יברך כלל וע"ש ותדע דאטו למ"ד מילה בעכו"ם כשרה אטו לא יברך הישראל היינו אם הנכרי מל בודאי למ"ד מילה בנכרי כשרה אבל עכ"פ הישראל מברך משום דנתערטל מן המצוה לגמרי וה"ה בטבילת כלים וז"ב ופשוט. הארכתי בזה לפי שהגיד לי נ"ד הרב הגדול החריף מוה' פנחס בארשטין נ"י בליל ג' תצא שנת תרכ"ז שהקשו עלי דזהו קושית הש"ס והרי מילה. ולכאורה נשתוממתי דהא הש"ס מקשה כן ובעידנא דעסיקנא בי' איך נשמט ממני. אבל השבתי כמו רגע דהש"ס הקשה דהרי מילה כל שהישראל עושה וע"ז לא שייך תירוצי אבל אני מקשה אם הישראל מל איך אפשר שהישראל יתערטל לגמרי מן המצוה ולא יברך כלל זה אי אפשר ודו"ק היטב: