והנה דרך אגב ארשום במ"ש הרא"ש פ' לולב וערבה אות ג' בירושלמי פרק הרואה העושה סוכה לעצמו מברך לעשות סוכה וכו' ואגמרא דידן סמכינן דגרסינן פרק התכלת דאמר ר"ח כל מצוה שכשרה על ידי נכרים אין ישראל מברך על עשיתה וסוכת גנב"ך כשרה ואיכא מ"ד כל מצות שאין עשיתן גמר מצוה א"צ לברך והנה לכאורה תמוה דמשמע דיש מ"ד דכל מצוה שכשרה בעכו"ם אין ישראל מברך והרי הש"ס הקשה ע"ז מתפילין ומסיק דכל מצוה שעשייתה זו גמר מצותה אף דכשרה בנכרי ישראל מברך. אך נראה דהנה ר"ח אמר מתחלה כל מצוה שכשרה בנכרים אין ישראל מברך וכל מצוה שאין כשרה בנכרים ישראל מברך. והנה הורה לנו שני כללים וע"ז אמר הש"ס דסוכה מסייע ליה רק דעל מה שחידש שמצוה שאין כשרה בנכרים ישראל מברך הקשה מתפילין וע"ז הוכרח לתרץ דכל מצוה שעשייתה היא גמר מצותה אף דכשרה בנכרי הישראל צריך לברך ונמצא דלא הדר בזה ממ"ש בתחלה דכל מצוה דכשרה בנכרי אין ישראל מברך דזה יש לו באמת קיום דהיינו באין גמר מצוה בזה אף דכשרה בנכרי מ"מ אינו מברך וזה הוה סוכה סייעתא וניהו דבזה אף שפסולה בנכרי א"צ לברך כל שאינו גמר מצוה אבל מ"מ זה לא נדחה מדינא דמכ"ש בדבר שכשר בנכרי ג"כ אין צריך לברך וא"כ בסוכה דכשרה בנכרי וגם אינו גמר מצוה דעיקר היא הישיבה בה ואכילה בתוכה א"צ לברך וא"כ שפיר כתב הרא"ש לענין סוכה דא"צ לברך על עשייתה וז"ב ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל״ו (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.