שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל״ב (ג׳)

והנה בהא דאמרו דנמנעו מלהשביעה ופירש"י דמפסדת הכתובה וכ"כ בשם הפ"י שמפקפק בזה למה תפסיד ולפענ"ד נראה דהנה באמת יש לומר מגו דחשוד אממונא חשיד אשבועתא רק דמספק שבועה פירש ולפ"ז כל דהיה קולי שבועה אז שוב יש לומר מגו דחשיד אממונא חשוד אשבועתא ולא תפרוש בשביל ספק שבועה דזה קולא לה ובקל תשבע ודו"ק. והנה בגוף קושיתי דהו"ל איני יודע אם פרעתיך נתיישבתי כיון דהב"ד טוענים בשביל היתומים א"כ טענתם הו"ל כטענת ברי ועיין בסי' ק"ח ובסי' ר"צ וברא"ש ריש פ"ב דכתובות וא"כ הו"ל כאלו טוענים ברי שאם היה אביהם קיים היה טוען ברי שהתפיס צררי כנלפענ"ד. ובזה יש לומר מה דאמרו רב לא מגבי כתובה לארמלתא ומודה רב בקופצת ומ"ט יש בדבר ולפמ"ש אתי שפיר דב"ד לא יוכלו להגבות דהם הוי כטוענים ברי אף שהם מסופקים אבל כל שקפצה ונשבעה פשיטא דמועיל דהא באמת הו"ל א"י אם פרעתיך ובזה יש לתרץ קושית הרמב"ן וגם קושית הב"ש על הרמב"ן דבאמת מה שצריכה לשבע להרמב"ם על המזונות הוא מטעם דאין נפרעין מנכסי יתומין אבל מכל מקום הו"ל כאיני יודע אם פרעתיך ולפ"ז הרי באמת נכסי בחזקת אלמנה קיימי ניהו דהב"ד אין יכולין להגבות מטעם שהם טוענים ברי אבל מ"מ נכסי בחזקת אלמנה קיימי למזונות וא"כ אינם מגבים רק דכל שבאמת לא מגבי כתובה לארמלתא א"כ הרי בשיכולים לסלק האלמנה ע"י כתובה נחלקו אנשי גליל ואנשי יהודה אבל כל שלא מגבו כתובה לארמלתא הרי יכולים לסלקה ממזונות באמרם שרוצים לפרוע לה כתובתה רק שתשבע והיא א"י לשבע דבשלמא כל שהם צריכים לתת מעות הוה מחוסר ממונא אבל כאן אינם מחוסר ממונא ולפ"ז בכה"ג בודאי נכסי לאו בחזקת אלמנה קיימו וא"כ לא מגבי לה כתובה דבכה"ג ודאי לא גביא ולא מקרי נכסי בחזקת אלמנה ודו"ק. והנה האיר ד' עיני ומצאתי בחידושי רשב"א בגיטין דף נו"ן בהא דאמרו לפי שאין כתובין והקשה בש"ס ממזון האשה והבנות דכמאן דכתיבי דמי והקשו בתוס' לישני דאימר צררי אתפסי וכתב הרשב"א דבמזונות אשתו לא שייך צררי אתפסה דהא יכולין היורשין לסלקה כמ"ש הפ"י בשמו בדף נ"א בתוס' ד"ה אימר צררי אתפסה ודבריו לכאורה תמוהים דהא אנן קי"ל כאנשי גליל דאין היורשים יכולין לסלק לה הכתובה וא"כ שייך צררי אף למזונות: