שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל״ב (ב׳)

עוד נראה לי דבגוף הקושיא דהו"ל איני יודע אם פרעתיך לפענ"ד נראה דהרי כל הטעם דאיני יודע אם פרעתיך חייב כתב הט"ז בחו"מ סי' ע"ה דמוקמינן אחזקת חיוב כמו שהיה ולפ"ז נ"ל דהרי התוס' הקשו בהא דאמרו אין אלמנה נפרעת אלא בשבועה הקשו דהא באלמנה בכתובה יש חזקה דאין אדם פורע בת"ז וכתבו דכיון דיש לה בתנאי ב"ד מתפיס לה צררי אפילו בתוך זמנו ע"ש ולפ"ז לא שייך חזקת חיוב כיון דנותן לה בתנאי ב"ד דרכו להתפיס צררי שוב אדרבא ע"י החיוב שיש לה בתנאי ב"ד לכך מתפיס לה צררי ולא שייך חזקת חיוב ושוב אף איני יודע אם פרעתיך פטור. ובזה אפשר לישב קושית הב"ש הנ"ל דבאמת במזונות הו"ל איני יודע אם פרעתיך דהוה חזקת חיוב וא"ל דדרך להתפיס צררי כיון דאית לה בתנאי ב"ד דזה אינו דהרי באמת כל דמת ויכולים היורשים לסלקה בכתובתה שוב עכ"פ אין דרך להתפיס צררי על המזונות דשמא ירצו היורשים לסלק לה הכתובה. ומעתה מיושב קושית הב"ש דכל דלא מגבי כתובה לארמלתא א"כ ל"ש שהיורשים יסלקו דמי פתי יעשה זאת כיון שאין מגבין לה כתובה שוב החזקת חיוב בתקפו ושוב לא שייך לומר דתשבע על המזונות כיון שאין סופה לשבע על הכתובה דזה אינו דבאמת ניהו דא"י לשבע הא הו"ל איני יודע אם פרעתיך וא"ל דלא שייך חזקת חיוב דהא דרכו להתפיס צררי דזה אינו דכתובה אין מגיע לה ולמה יתפוס צררי לא על הכתובה ולא על המזונות ודו"ק. אף שיש לפקפק בכ"ז הדברים נכונים ועיין פ"י במשנה דאין אלמנה נפרעת אלא בשבועה דדייק מזה דנמנעו מלהשביעה והיתה מפסדת הכתובה דמוכח מזה דחשוד על השבועה בבא לגבות מהיתומים דפטורים היורשים דא"י לשבע וזה חשוד ובאמת שקשה דהו"ל איני יודע אם פרעתיך דחייב וכמ"ש ושם לא שייך דדרכו להתפיס צררי ושוב הו"ל חזקת חיוב. והנה לפי דברי הט"ז בספק פרעון קודם להלואה מהראוי שיהיה פטור דלא שייך חזקת חיוב בזה אמנם אם נימא דזה גובה וזה גובה שוב הו"ל חזקת חיוב בבירור דז"ג וז"ג ועיין קצות החשן סי' ע"ה ס"ק ה' ומ"ש הנתיבות דכיון שעושה זאת לפרעון לא שייך ז"ג וז"ג זה אינו דעכ"פ חזקת חיוב יש ואף דהוא כעת עושה זה לפרעון מכל מקום החזקת חיוב שהיה מקודם עדיין בתקפו ודו"ק: