למדתי במס' גיטין דף לה דרב לא מגבי כתובה לארמלתא וק"ל דהא הכתובה נתחייב כבר וניהו דהיא חשודה אבל מ"מ אינו ברור שהיא משקרת וא"כ הו"ל איני יודע אם פרעתיך וחייב לשלם ואין לומר דיורש הוה ליה איני יודע אם נתחייבתי דז"א דאף דהבית מאיר סי' קע"ח חידש כן אבל לבסוף תברא לגזיזיה ע"ש והיא קושיא גדולה וצ"ל דכיון דאין נפרעין מן היתומים אלא בשבועה כל שהוא חשודה על השבועה שוב אין נפרעין מנכסי היתומים. ולכאורה רציתי לומר דכיון דהחשש היא שמא תפסה צררי א"כ הוה ספק פרעון קודם הלואה אבל זה אינו דהש"ך סי' ע"ה כתב דספק פרעון קודם הלואה גם כן חייב ע"ש וע"כ כמ"ש. ובזה מיושב דברי הרמב"ן שהקשה בהא דאמרו בגיטין שם מזונות נמי לית לך מדשמואל והקשה להרמב"ם דפסק דבמזונות ג"כ צריכה לשבע ג"כ הו"ל חשודה ואמאי לא השיב על המזונות ג"כ כדהשיב על הכתובה והקשה הב"ש סי' צ"ב למריה לנפשיה דכל הטעם דחולקין על הרמב"ם משום דתשבע לבסוף וכיון דאינה נשבעת על הכתובה ולא גביא גם המזונות צריכה לשבע ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הו"ל אינו יודע אם פרעתיך ורק דכל שלא נשבעת לא נפרעין וא"כ זהו כשצריכה לשבע על הכתובה אבל על המזונות לא תקנו שבועה ניהו דכעת לא תשבע בסוף אבל לא בשביל זה תפסיד המזונות דכל דלא תקנו שבועה ניהו דכאן לא שייך הטעם אבל עכ"פ הו"ל א"י אם פרעתיך וז"ב ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
