שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל״א (ז׳)

והנה נסתפקתי דבר חדש לר"מ דס"ל כל מצות כהונה גדולה עליו איך הדין אם אירע לו לזה הכהן יבמה והרי כל אלמנה לכה"ג אין עשה דוחה ל"ת ועשה ובמן האירוסין שייך גזירה ביאה ראשונה אטו שניה וכאן כיון דבאמת כה"ג מסתלק בפה כמ"ש התוס' דמה"ט ל"ח מחוסר בגדים וא"כ שוב הו"ל כהא דאמרו בכתובות דף מ"ם כיון דאילו אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וה"ה כאן הוה ליה עשה קלישא ומה גם דבאמת להריב"א הא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הוא בשביל העשה דמה אילמא האי מהאי וכאן דזו עשה קלישא דיכולין לסלקו א"כ פשיטא דעשה דיבום חמורה ומצוה לסלקו ומכ"ש דלא שייך גזירה משום ביאה שניה דבאמת אם יעבור ויבא אליה ביאה שניה נוכל לסלקו טרם שיבא עליה וליכא שום עשה ול"ת דנעשה כה"ד וא"ל כיון דאם מת חוזר לעבודתו שוב יש לחוש דלמא ימות הראשון ואח"כ יבא עליה באיסור דזה אינו דהרי באירס אלמנה ואח"כ נעש' כהן גדול יכנוס מכ"ש בכה"ג מיהו יש לומר דלר"מ דמה"ד שני ג"כ הוא כהן גדול שוב אסור לסלקו וממילא אסור לייבם אמנם לר' יוסי דס"ל דאינו לא כה"ג ולא כה"ד יש לעיין בכה"ג איך הדין. ובזה נראה דלכך העתיק הרמב"ם הך דכל מצות כהונה גדולה עליו ונתקשה הכ"מ למה העתיק דברי ר"מ והרי פסק כרבי יוסי ולפמ"ש יש לומר דבזה פסק כר"מ דמדינא מצות כהונה גדולה עליו רק משום איבה תקנו שלא ישמש בכהונה גדולה וא"כ שוב אסור ליבם ודו"ק היטב: