שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל׳ (ד׳)

והנה בשנת תרכ"א הגיעני שאלה באשה שנשארה מעוברת בעת מיתת בעלה והמליטה זכר ואשה הזאת יש לה חמשה בנים ועדים בדבר שלא הניקה אותם רק שנה תמימה ולא יותר מחמת כי הרופאים אמרו והזהירו שלא תניק יותר שיזיק לה ולולד וגם כעת הניקה שנה תמימה ורצתה להניק עוד איזה שבועות וחלתה וכבד עליה החולי והזהיר הרופא שתשמיט דד מפיו באמרו כי מות תמות עם הולד וכעת עבר שלשה חדשים מיום הגמלו והיא יושבת בכפר ע"פ השדה ומתיראת לבל יעללו בה הנערים וגם שלא יעשקו אותה שאין מי שישגיח על עסקיה וע"ז רצה לגבב קולות. והנה מה שרצה לסמוך על אמונת שמואל הנה אמונת שמואל רצה לסמוך על שיטת הר"ש הזקן דמתיר בגרושה ובאמת ר"ת חולק עליו והנה הנו"ב הקשה על הר"ש הזקן דמתיר בגרושה מטעם דלא משעבדה להניק והקשה לפ"ז לב"ש דס"ל גם באלמנה דשומטת דד מפיו וא"כ גם באלמנה א"צ להמתין וא"כ היאך קאמר בדף סמ"ך הן הן דברי ב"ש והרי לב"ש אינה משעבדה כלל וע"כ כר"ת. ואני אומר ולטעמיך אף לשיטת ר"ת קשה דלב"ש לא שייך כלל טעם של חכמים שגזרו משום דאשה בושה לבוא לב"ד והרי בכתובות דף צ"ו אמרו אי נמי כאן בפרוצה כאן בצנועה ופירש"י דצנועה בושה לבוא לב"ד אבל פרוצה אינה בושה לבא לב"ד ולפ"ז לב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר וא"כ מסתמא פרוצה היא וא"כ לא שייך שבושה לבא לב"ד וא"כ מ"ט דב"ש והיא קושיא נפלאה. ודוחק לומר דגזרו בשביל קצת הנשים שמגרשים אותם ברצונם אלא מאי אית לך לומר לב"ש הטעם משום דחסה וכשיטת הרמב"ם דטעם דדחסה לא נדחה כלל כמ"ש הכ"מ פי"א מגירושין הכ"ה וא"כ שוב גם לשיטת הר"ש לא קשה דלטעם דחסה ודאי גם בגרושה שייך זאת רק דהר"ש סובר דלמסקנא נדחה הטעם דחסה אבל לב"ש ע"כ טעם דדחסה וא"כ גם כהר"ש ל"ק ודו"ק היטב ובאמת טעמו של הר"ש נראה לפענ"ד דבאמת זה אינו רק ספק שמא תבוש לבא לב"ד ותהרג בנה. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה הסברא דבשלמא באלמנה דמשועבדת והיא רוצית לפטור עצמה אף שהוא רק ספק לא תוכל להוציא עצמה מספק ואוקמא על חזקת שעבוד אבל בגרושה דאינה משועבדת להניק אף שמסתמא תניק מכל מקום אינו רק ספק ותוכל לומר ברי לי שלא אהרג ותוכל להנשא ודו"ק היטב: