שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ל׳ (ג׳)

והנה בשנת כת"ר פסח שני כ"ט למב"י הגיעני מכתב מהרב מו"ה חיים צבי ווינקלער אבד"ק ראשפערטא סמוך לדעברצין במדינת הגר במה שקרה שם שפנויה אחת הרתה לזנונים וגם ילדה והוא אמרה שמנער אחד זינתה אשר יש לה קורבות עמה מזמן רב וגם נער אחד לערך י"ד שנים אמר שראה קודם ר"ח אלול העבר בליל ש"ק בא הנער לדפוק על פתח הבית אשר הנערה שמה והיא פתחה לו הפתח והיא לבדה בבית אין איש מאנשי הבית שמה והיא טענה שהרבה פעמים מלבד זה זינה עמה והנער מכחיש וכופר הכל ואמר שאין הילד ממנו. אך כאשר מעלתו שלח אחריו הבין מתוך טענותיו כי אמת הדבר ויש רגלים לדבר קצת ובכן בא לפני מעלתו קרובי הפנויה אם יש היתר לפנויה הנ"ל שתנשא לבחור אחד במשך ג' או ד' חדשים כי א"א להמתין כ"ד חדש באשר הפנויה הנ"ל היא כעת בת כ"ה שנים והיא כבר נמאסה בעיני הבחורים ואם לא תנשא לזה תתעגן וגם יש לחוש שמא תזנה יותר. והנה מעלתו הביא דברי הנוב"י מהד"ת חנק אהע"ז סי' צ"ח דכל שיש לספק אם אולי זינתה מעכו"ם אינה בכלל מניקת חברו ובאותה העיר רובא עכו"ם נינהו הנה גוף דברי הנוב"י דמניקת חברו עכו"ם אינו בכלל צ"ע דאמת שהג"א פרק אין צדין כתב כן אבל המג"א סי' ת"ק ס"ק ג' כתב שהתוס' דחו זאת ואני כתבתי בגליון שגם בתוס' סוכה דף ל"ט ד"ה הלוקח מבואר כך ע"ש ובר"ן ואף שבתוס' מעילה דף כי משמע להיפך אבל בעירובין דף ל"ב מבואר כמ"ש התוס' בשבת דף ק"נ הנ"ל וגם בלא"ה לפמ"ש התוס' בסוטה דף כ"ו ד"ה לא בשם הירושלמי דמעוברת חברו נגעו בו משום מ"ש ובשדה יתומים אל תבא א"כ כיון דמכח הולד אסרו ותקנת הולד הוא והרי גם נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וא"כ שדה יתומים מקרי וגם אף לדברי הנוב"י בכה"ג שויא אנפשה חתיכה דאיסורא וכמ"ש הנוב"י דהיכי דאמרה בפירוש דמישראל נתעברה שייך שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ואינה נאמנת רק באמתלא ומ"ש מעלתו דגם מה שאנו מבינים מתוך דבריו ג"כ מקרי אמתלא זה אין לו יסוד וגם לפמ"ש הפוסקים דטעם אמתלא הוא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור א"כ בעי' שתוציא אמתלא מתוך פיה וכאן לא הוציאה אמתלא ואדרבה אמרה להיפך וגם הנער מעיד כן ועיין שו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סי' א' ועל ההיתר מכח זונה כבר נעל בפנינו הרמ"א סי' י"ג סי"א דבעינן שתהי' מופקרת ואני מבחוץ ולא אדע זאת וגם במופקרת חולק הב"י בתשובותיו והרבה אחרונים מחזיקים בדבריו וע"כ לא מצאתי תקנה וע"ד קושיתו בסנהדרין דף קי"ב דאמרו גבי פקדונות דמ"ד דכיון דקיבל אחריות כדידיה דמי קמ"ל וע"ז הקשה על הס"ד הא אנן קיי"ל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי הנה הת"ח מקשה להיפך על מה דאמר קמ"ל דהא בפסחים דף ה' אמרו בעירו חמירא דב"ח כיון דאילו מגניב או מתביד בקשותיינו קאי כדידכו דמי ואני תמה על קושיתו דש"ה דכתיב לא ימצא וכדאמרו שם בהדיא ואדרבא אף למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי מכל מקום איצטריך לא ימצא דהא כיון דכי איתא בעיניה לאו כממון דמי קמ"ל וא"כ שם דוקא משום דכתיב לא ימצא משא"כ כאן דלא כתיב לא ימצא אמנם קושית מעלתו הבנתי מתוך דברי התו"ח דה"א כיון דקנסו דממונם אבד כל דקבלו אחריות כדידהו דמי וע"ז קמ"ל דלא משום דהיאך שייך קנס ולמה קנסו לאחרים כיון שכל ממונם אבד מהיכן ישלמו להם וז"פ. ובזה יש ליישב קושיתו השניה ועיין קצה"ח סי' שפ"ו וקושיתו השניה על הרא"ש ב"מ פרק א"נ אות נ"ח דבמקום ועשה לא שייך שיש כח ביד חז"ל עיין מלמ"ל פ"ד ממלוה ולא נפניתי כעת. והנה אח"כ עיינתי בזה ונראה ליישב דהנה באמת צריך ביאור מ"ש הרא"ש דאף דהוא איסור תורה והפלפלא חריפתא הקשה הרי לא היה קציצה דקודם שנתגייר הי' היתר אבל לק"מ דבתר גוביינא אזלינן וכמ"ש המלמ"ל פ"ד ממלוה הי"ד ד"ה ויש להסתפק ולפ"ז שפיר כתב הרא"ש דיש כח ביד חז"ל דבאמת מה"ת לא אסור כלל ודו"ק היטב ומדאורייתא ליכא איסור דלא קצץ רק דרבנן עשו עיקר משעת גוביינא וממילא נעשה עי"ז איסור תורה ולפ"ז שוב יש כח בידם לעקור ד"ת אף בקום ועשה דהא מה"ת לא אסור כלל ודו"ק ולפמ"ש התוס' בנזיר דף מ"ג ע"ב ד"ה והאי ועיין תוס' ע"ז דף י"ג ד"ה אמר דבמקום שיש לעז לדבר יש להם כח לעקור אף בקום ועשה א"כ שם דגזר ר"י שמא יאמרו שמחמת זה נתגייר יש להם כח לעקור אף בקום ועשה: