שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״ט (ח׳)

אמנם באמת יש לומר דמלבד שדברי הש"ך תמוהין מכמה מקומות והארכתי בזה בתשובה ואזכור אחד מהם בהא דאמרו בכתובות דף ע"ב בכתמים כפי גירסת הרי"ף הרי דגזרו אף בכתמים ומפסדת הכתובה ואף דיש לחלק אבל הדבר מבואר בכמה מקומות דגם דרבנן אמרו והפסידו ממון ע"י איסורים. אמנם אף לדברי הש"ך הנה מקום אתי לחלק בין איסור דרבנן מצד עצמו דבזה יש לומר דרבנן לא אלמו איסורם להפסיד ממון ובין כאן בא"ח דחשו שלא יבואו לטעות להתיר חמותו דאורייתא ע"כ שפיר אלמו לגזרתם: עוד יש לי לומר דבר חדש דבמקום שהאיסור הוא ברור בדרבנן וכ"ע מודו א"כ לא אלמו איסורם להפסיד ממון אבל היכא דהאיסור אינו ברור כמו בנ"ד דרבים המתירים אשת חמיו רק דהרבה פוסקים החמירו בזה אלמו לתקנתם דאל"כ יתבטל האיסור מכל וכל דיאמרו דמותר וכדעת המתירים ויתבטל האיסור לגמרי וכעין שכתב בעל עקידה בשער סדום שיותר יש לחוש במקום שיחשבו שהוא מותר ממה שעוברים על איסור אבל ידעו שהוא איסור רק שעברו על זה ע"ש וה"ה כאן. וע"כ נראה לפענ"ד דאם לא נשא בודאי אסור לישא ואף אם כבר נשא (כי לא נתברר בדברי מעלתו אם כבר נשא או לא) הנה גם הצ"ץ שמתיר הוא דוקא באם היו הנישואין ע"פ הוראות מפורסמים ע"ש וע"כ אם אינה מעוברת אין לחוש כיון דהיש"ש בשם הנימוק"י והב"ש אוסרים אף בנשא כבר יש לגרש ומודים דרבנן היינו שבחייהו אבל אם כבר היא מעוברת ויש לחוש ללעז הבנים בודאי מותרת כל שכבר נשא על פי הוראה ואף שאינו מפורסם ועיין בית מאיר בסי' ט"ו. ומ"ש מעלתו להתיר ע"פ הכרזה ח"ו להתיר דאל"כ יכריזו על כל מראית עין ויתבטלו כל איסורי מראית עין ח"ו להתיר והמשכיל יבין ובפרט בדור פרוץ וד' יגדור פרצת רשעי בני ישראל בעוה"ר וישוב ירחמינו לקיים כל דברי חז"ל להעמיד על תלה דתינו וישיבנו למקום מקדשינו: