שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״ט (ז׳)

והנה לכאורה יש לומר דלא שייך מראית עין כל שאסורו אינו רק מדרבנן כמ"ש התוס' בכתובות דף סמ"ך ובש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ק ד' ובמג"א סי' ש"א ס"ק נ"ו ולפ"ז הנה מקום אתי לומר דלכך בירושלמי אוסר דאסור בא"ח דאזיל לשיטתיה דהרי בירושלמי עירובין דף צ"ח הלכה ט' אמרו תני ב"ק אם היה מקום צנוע מותר הדא פליגא על רב ולית ליה קיום דרב אמר כל שאסור משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור ופירשתי בהגהותי על ירושלמי שנדפסו בווילנא דמוכח דהירושלמי ס"ל דאין לחלק בין דאורייתא לדרבנן דהרי שם הוא רק דרבנן ולפ"ז כיון דהירושלמי ס"ל דאפילו בדרבנן אסור שוב אסור בא"ח משום מראית עין אבל ש"ס דילן אפשר דמחלק בין איסור תורה לדרבנן. אמנם אחר העיון זה אינו דכאן דכל האיסור הוא רק משום מראית עין דהיינו דיחשבו שהיא חמותו ממש וישאו חמותו א"כ לא שייך לומר דבדרבנן מותר דכאן גזרו דעי"ז יטעו בדאורייתא וכל עיקר איסורו גזרו משום מראית עין וע"כ הדבר ברור דכאן אסור ובאמת יש לי לחלק בין א"ח דאסרו ובין חורגין דא"ח אסור דחייב בכבוד חמיו ואסור לשתות בכוס ששתה חמיו דומיא דאסרו להדיוט אשת מלך וע"ד שאמרה אשת ר"א לרבי כלי שנשתמש בו קדש ע"ש וה"ה בזה כיון שחייב בכבוד חמיו לכך אסרו ועיין בב"ח שכתב שנהגו להקל בשניהם ולא תטעה דכוונתו בין בחורגו בין באשת חמיו דחלילה להב"ח שיעיד המנהג שנהגו להיפך אבל הכוונה באשת חורגו ובב' חורגין ודו"ק. דרך כלל לכתחלה בוודאי אסור לישא אשת חמיו ומטעם שאנו קבלנו עלינו לפסוק כהרא"ש וסייעתו שאנו מבני אשכנז וכמ"ש בשו"ת חתם סופר סי' ל"ח אמנם אם כבר נשא באמת הצ"ץ מתיר אבל הב"ש אוסר וכ"כ ביש"ש וכן מבואר בנימוק"י דר"ת אסר אף שכבר קדש והיה טבחו טבוח ואפסדיה לסעודתא. הן אמת דלפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ז דלכך באיסור דרבנן א"צ להחזיר הממון דרבנן לא עשו דבריהם להוציא ממון ואני עשיתי סמך לזה מהא דאמרו בחולין דף מ"ט איסור תורה ואת אמרת התורה חסה על ממונן של ישראל ומשמע דבדרבנן שפיר חסו על ממונן של ישראל וא"כ יקשה למה אפסדא לסעודתא כל שכבר טבחו טבוח: