ועתה נבא לענין דינא הנה כבר כתבתי תשובה ארוכה בענין אשת חמיו ולא אעתיק כאן שכבר דשו רבים בזה אמנם מ"ש מעלתו שאחר שהותר בירושלמי בשני חורגין דיסבון באתרא דלא חכמין להון ומשמע דהורה לכתחלה שיסבון באתרא דלא חכמין להון ואח"כ מותרין ללכת אף באתרא דחכמין להון וא"כ גם באשת חמיו למה לא התירו הפוסקים ללכת באתרא דלא חכמין להון ואח"כ יוכלו לבא לדור אף באתרא דחכמין ובזה יהי' דברי הירושלמי וש"ס דילן אחת והנה גם אני הרגשתי בזה בתשובה. והנראה בזה דבאמת מה שמותר באתרא דלא חכמין להון בחורגין ואח"כ יבאו לאתרא דחכמין הוא מטעם דכל דכבר נשאה מותרת וא"כ כל שנשא במקום דלא חכמין הרי עכ"פ הנישואין מותרין ואח"כ כל שכבר נשאה מותרת כמ"ש הצ"ץ דכל שכבר נשאה מותרת ולפי"ז יש לומר דהרי קי"ל דאפילו ספק דרבנן אין עושין בידים וכמ"ש כל האחרונים ועיין מ"א סי' תס"ז ובשו"ת שב יעקב סי' ב' והטעם דהו"ל כמבטל איסור בידים וכמ"ש המהרי"ט בשניות חלק יו"ד סי' ב' ולפ"ז מכ"ש דאין עושין באיסור דרבנן שיבטל להאיסור דעי"ז שיסבון באתרא דלא חכמין יהיה אח"כ מותר לחזור לאתרא דחכמין וא"כ בטלה גזירה דרבנן ולכך אינו רשאי באשת חמיו לעשות כן. איברא דלפ"ז צריך ביאור למה מתיר הירושלמי בחורגין לעשות כן אמנם נראה דהנה באמת בש"ע דילן בסוטה דף מ"ג מתיר בחורגין דקלא אית להו וצ"ל דהירושלמי ס"ל דקלא אית להו שייך במקום שמכירין אבל במקום שאין מכירין כשישמעו זה שנשא חורגו ויחשבו שהיא אחותו לא ידעו להפלות שזו חורגתו ויתירו אחותו ממש ולפ"ז שפיר התיר בירושלמי לישא באתרא דלא חכמין דממנ"פ מותרת באתרא דלא חכמין לא שייך מראית עין ובאתרא דחכמין שוב קלא אית להו ולפ"ז זהו בחורגין דקלא אית להו אבל באשת חמיו דלא שייך קלא אית להו כמ"ש הרא"ש שוב אסור אף באתרא דלא חכמין וכמ"ש ודו"ק. ועיין בספר באר שבע בסוטה שם ולפמ"ש יש לישב קושיתו ואכ"מ להאריך:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״ט (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.