שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״ט (ג׳)

והנה בשנת תרי"ט פ' תולדות כ"ג מרחשון נמסר לי מכתב שו"ת שהשיב דו"ז הגאון בעל ישועת יעקב ז"ל להרב הגאון מוה' שמחה נתן ז"ל עלינבערג בשנת תקב"צ ט"ו לחדש כסלו בנדון אשת חמיו והוא כתב דמ"ד בירושלמי דאשת חמיו אסור מפני מראית עין לא כמ"ש האחרונים שנראה כאשת אביו או שנראית כחמותו רק ע"פ מ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דף כ"א שם בהא דאמרו אשת חמיו מותרת והקשה מאי קמ"ל כיון דלא נזכר לאיסור מן התורה מה"ת נימא דאסור אטו כל המותרין אצטריך לאשמועינן וכתב דאצטריך סד"א כיון דבתה ערוה בדידה לגזור מדרבנן קמ"ל שאף זו אומרת לו אני מותרת לך ובתי אסורה לך ואע"ג דאמרינן דלא פסיקא ליה מכל מקום משום לתא דבתה דזמנין דהיא אסורה לו תני לה להתירא ולפ"ז יש לומר דמה דאסר בירושלמי אשת חמיו הוא משום בתה דאסורה לו זהו תורף דבריו. וראיתי שהגאון מוהר"מ סופר ז"ל אבד"ק פרעשבורג השיב ג"כ להרב הגאון מוהרש"נ ז"ל ט' טבת שנת תקצ"ב והיה לפניו תשובת דודי הגאון ז"ל וכתב להשיג על פירוש זה וז"ל ענין מראית עין הוא שמדינא מותר רק שיסברו הרואים ויטעו שחמיו הוא אביו נמצא נושא אשת אביו או יטעו שאשת חמיו הוא אם אשתו ונושא חותנתו אשה ואמה ובאתרא דלא חכימין יסבון אבל אי ליכא למיחש להאי טעותא שוב ליכא למיחש למראית עין הואיל ובתה אסורה משום אחות אשתו מה מראית עין איכא וכי יטעו שהאם גם כן אחות אשתו זה לא שמענו מעולם אך דיש לאסור מטעם שניות ולא מטעם טעות ולא משום מראית עין אלא גדר לערוה שלא יגע לערוה גופא ואין זה ענין למראית עין וע"כ יפה כתבו הראשונים דברייתא נקטה היתר אשת חמיו דסד"א שתאסר משום שניות לבתה קמ"ל אבל משום מראית עין שיטעו בגופים הללו א"א אלא כמ"ש האחרונים שיסברו שחמיו הוא אביו או אם אשתו עכ"ל וסיים לבסוף שתמה על גאון יעקב בזה. ואני תמה על עצמי מה כל החרדה בזה וגם בזה שייך מראית עין שיאמרו שכשם שאשת חמיו מותרת כך בתה מותרת וזה אסור תורה וגם אם לא יהיה לה בת מחמיו רק בת מאיש אחר שייך מראית עין שיסברו שבתה מחמיו ג"כ מותרת כמו דאשת חמיו מותרת שהרי זה פלא כדאמרו יאמר זו אני מותרת ובתי אסורה כדאמרו א"ה אשת חמיו נמי וא"כ שוב שייך מ"ע בזה ואני מוסיף דבזמן הזה שיש חר"ג ודאי ל"ש הגזירה ולא מראית עין דאם נימא דהמראית עין הוא משום בתה א"כ לאחר מיתה לא שייך גזירה דאחות אשתו כדאמרו לא פסיקא ליה וא"כ בזה"ז ממנ"פ בחיי אשתו אסור לו לקחת שתי נשים ולאחר מיתה שוב לא שייך משום בתה וא"ל דעכ"פ כשיגרש אשתו יש לחוש לבתו משום אחות אשתו בחייה דזה לא שכיח כ"כ שיגרש אשתו וישא אשת חמיו ויהיה מ"ע שמא ירצה לקחת בתה וגירושין לא שכיחא ולא גזרו כל כך כנלפענ"ד. גם מ"ש לתמוה במ"ש הישועות יעקב ז"ל ליישב מה שהקשה מרצפה בת איה דהא בפלגש מותר דכיון דאנוסת אביו מותרת מכ"ש פלגש חמיו דלא שייך לאסור וע"ז כתב דאם נימא דאשת חמיו אסורה והיינו משום מראית עין משום בתה וא"כ גם פלגש מהראוי שתאסר משום בתה וע"ז הקשה הוא דא"כ איך אפשר לפרש כן דאם הגזירה משום שניות הא שלמה גזר על השניות ולא דוד. ולא זכיתי להבין דבתו אסורה ד"ת ול"ש שניות וע"כ דברי דו"ז נכונים מאוד ואדרבא לפענ"ד מ"ש התוס' ושמא אח"כ אסרום והקשה הנו"ב הא תלמוד ירושלמי קדים לבבלי וא"כ כל שאסרו בירושלמי איך הותר בש"ס דילן ולפענ"ד נראה דבאמת יש לאסור משום בתה ואף במקום דלית לה בת מחמיו רק מאחר גזרו משום מראית עין שיטעו שהיא בתה מבעל זה וא"כ זה משום לתא דשניות גזרו וזה לא נגזר אז רק אח"כ כשגזרו על כל השניות וא"כ זה שגזרו באשת חמיו אף דליכא לה בת מחמיו זה נגזר לאח"כ אבל אשת חמיו במקום דאיכא בת זה נגזר מקודם וש"ס דילן כיון דלא פסיקא ליה לא נקט וכדאמרו שם ודו"ק היטב. שוב ראיתי בב"ח שהעיד שנהגו להקל בשניהם ומעשים בכל יום והמחמיר תע"ב הנה מבואר דנהגו העולם להקל באשת חמיו אף לכתחלה כמו בחורגין ודו"ק והרב ר"י ראפפורט נ"י אמר דיש לומר דכוונת הב"ח שנהגו להקל בשניהם היינו באשת חורגו וב"ב חורגין ואין ראיה להתיר באשת חמיו ויפה אמר שכן נראה מדלא הביאו האחרונים דברי הב"ח לענין אשת חמיו ולכאורה הרהרתי דיש לאסור אשת חמיו משום כבוד חמיו שלא ישתה כוס ששתה חמיו ולכך התירו שני חורגין ולא התירו אשת חמיו: