שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״ט (ב׳)

שוב ראיתי שיש לומר שגם הירושלמי לא התיר להנשא באתרא דלא חכימין רק בחורגין ומטעם דבאמת כבר אמרו בסוטה דחורגין קלא אית להו ובירושלמי לא ס"ל דניהו דבמקום שמכירין יש לומר דקלא אית להו אבל במקום שאין מכירין לית להו קלא וכשישמעו שנשא זה את אחותו לא ידעו להפלות בין אחות חורגו לזה ולפ"ז שפיר אמרו בירושלמי דבאתרא דלא ידעי ממנ"פ מותר דשם לא ידעין כלל שהיא אחותו ובאתרא דידעי שוב קלא אית להו א"כ ממנ"פ מותרת ולפ"ז בא"ח דלית ליה קלא שוב יש לומר דאסור אף במקום שאין מכירין ודו"ק היטב ועיין ב"ש בסוטה שם ודו"ק כי במ"ש מיושב קושיתו שגם הירושלמי סובר כש"ס דילן רק דאוסר דלמא יבואו למקום שאין מכירין. וראיתי בגבעת פנחס שנדפס מחדש מהגאון הפלאה ובנתיבות לשבת סי' ט"ז שם הביא ראיה דא"ח אסורה ממ"ש רש"י ריש יבמות חמותו שמת בעלה ונשאת לאחיו ולא פירש שנשא בת אחיו וע"כ משום דא"כ היאך קתני אם מתו צרותיהן מותרות הא צרתה הו"ל אשת חמיו א"כ גם לאחר שמתו אסורות וע"כ פירש דמת בעלה ונשאה אחיו וא"כ צרתה שלה מותרת ולא זכיתי להבין דאי אפשר לאשכוחי בכה"ג דא"כ ממנ"פ אם אשתו דהיא בת אחיו חי בלא"ה א"צ ליבום וע"כ במתה בת אחיו דהיינו אשתו וא"כ שוב תהיה חמותו לאחר מיתת אשתו ואינה בשריפה והרי חמותו חשיב דוקא לפי שהיא בשריפה וכבר הרגיש המהר"ם מלובלין בקושיא זו והניחה בצ"ע ובשו"ת התב"ש סי' שע"ד כתב לישב כמ"ש וא"כ אין מקום לדבריו. והנה בספר ערוך לנר ראיתי שנתקשה במ"ש בירושלמי שדוד נשא רצפה בת איה והרי הת"ק דר"י פליג ע"ז ובמח"כ לא ידעתי למה העלים עין מהיש"ש שהבאתי למעלה שם באותו פרק שהרגיש בזה וכבר כתבתי למעלה. אך מה שהקשה עוד דרצפה היתה פלגש לשאול והיתה בלא כתובה ובלא קידושין ולא היתה אשת חמיו כבר קדמו בישועת יעקב סי' ט"ו וסי' כ"ו והעלה מזה דירושלמי ס"ל דפלגש בקידושין וכתובה ולפענ"ד אין ראיה דשאני פלגש של הדיוט דהיא בלי קידושין ובלי כתובה דאינה מיוחדת לו אבל במלך שמותר בפלגש שוב מקריא אשתו ושפיר קריא אשת חמיו וז"ש ונתתי לך אשת אדוניך והיינו שמלך מותר להשתמש בשרביטו של מלך וכן דרשו בירושלמי פ"ב דסנהדרין ועיין שו"ת הריב"ש סי' שצ"ח ודו"ק: