שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״ט

נשאלתי היום במעשה שהי' שאחד נשא אשת חמי' לאחר מיתת אשתו והחסידים דב"ק בריזדאוויטץ ערערו ע"ז והנה אח"כ גרש אותה ואח"כ בא הנה וחזר ונשאה ונשאלתי אם מותר לקיימה והנה אמרתי לרשום פה מה שהרהרתי בזה. והנה מקור הדברים הם ביבמות דף כ"א אשת חמיו מותרת לו ובתוס' הביאו בשם הירושלמי דאשת חמיו אסורה מפני מ"ע וא"ת תורה היא לאסורה הא דוד נשא רצפה בת איה וכתבו התוס' דאף שמן התורה מותרת שמא אח"כ אסרום ובזה נתחבטו הגדולים אם הכוונה שאחר חתימת הש"ס הגאונים אסרו או דגם חז"ל אסרו ורק שבימי התנא שתני שניות אז לא נגזר ועיין שו"ב נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ו שהאריך בזה ועיין בנט"ש ריש חלק אהע"ז מ"ש בזה ולכאורה לשיטת הט"ז דכל שכתוב ההיתר בפירוש אי אפשר לחז"ל לאסור והרי דוד נשא רצפה בת איה ואיך יכלו לאסור אבל באמת לא קשה דאטו כתוב מפורש דדוד נשא רצפה בת איה והלא לא כתוב רק ואתנה לך את נשי אדוניך בחיקך ובמסכת סנהדרין דף כ"ג דרשו נשים הראויות לו מבית המלך וניהו דר"י דריש לה כפשוטו אבל עכ"פ אינו מפורש ההיתר ולכך אסור מדרבנן ומצאתי ביש"ש ביבמות פרק שני סי' ה' שהקשה באמת על הירושלמי דלרבנן באמת לא הותר לו לישא נשי אדוניו וכתב דע"כ ל"פ אלא משום אלמנת המלך לא משום אשת חמיו ולפ"ז עכ"פ מפורש לא נזכר ומצאתי ברד"ק שמואל ב' סי' ג' פסוק ה' כי עגלה היתה אשת שאול ודוד נשא אותה גם רצפה בת איה ואף שהיתה אשת חמיו מותרת ע"ש ובסי' י"ב שם רמז לזה אבל עכ"פ מפורש אינו מבואר בכתוב וע"כ יכלו חז"ל לאסור. והנה מ"ש בירושלמי אי תימר תורה לכאורה תמוה דמנ"ל מה"ת זאת וביש"ש נדחק שם דמדאסרה תורה אשת דודו וקרי ליה דודתך ה"ה אשת חותנו ויהי' בארור שוכב עם חותנתו וזה דחוק לפענ"ד. אמנם נראה דהנה באשת אב ראיתי בחינוך פ' אחרי מצוה קצ"א שהוא מצד שהוא קלון אביו ולפ"ז כיון דאמרו דחייב אדם בכבוד חמיו וכמ"ש הטור ביו"ד סי' ר"מ ולמדו מהא דקרא דוד לשאול אבי ראה שחמיו הוא כאב ולפ"ז ממילא אשת חמיו אפשר דאסור ג"כ מן התורה וז"ש דהרי דוד גופא נשא רצפה בת איה וע"כ דאינו משום אשת אב ורק משום חמותו וגזרו דקאמר משום מ"ע שיטעו שהיא חמותו. והנה בשו"ת נו"ב שם רצה לחדש דעכ"פ לאחר מיתת אשתו דקליש אסורא תהיה מותרת ע"ש שהאריך להביא ראיה דבש"ס דילן התירו אף בחיי אשתו ולא ידעתי מדוע לא הביא מה דמשני בדף ס"א הא לא פסיקא ליה ופירש"י דלאחר מיתת אשתו תהיה מותרת בתו הרי דאשת חמיו מותרת אף בחיי אשתו. ומהתימה שהוא הביא שם מהמקשה ולא הביא מהתירוץ דמפורש הדבר ועכ"פ שפיר כתבו התוס' דש"ס דילן חולק דאף בחיי אשתו מותרת ובירושלמי אוסר אמנם גוף הדבר שכתב דלאחר מיתת אשתו יש לומר דמותרת הנה לפמ"ש ביש"ש דהא דס"ד דאסורה הכתוב בתורה הוא משום ארור שוכב עם חותנתו הרי גם לאחר מיתת אשתו הוא בכלל ארור שוכב עם חותנתו עכ"פ כמ"ש הרמב"ן והרשב"א אמנם לפענ"ד אף אם נימא דאסור גם לאח"כ והיינו משום דגזרינן שלא תתחלף בחמותו ונימא דגם לאחר מיתת אשתו הוא בכרת כמ"ש הנו"ב באורך ולפ"ז בנ"ד דכבר גרשה והחזירה א"כ כאן לא שייך משום מראית העין דהרי חמותו ידוע לכ"ע דהיא ערוה ואין קידושין תופסין בה ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קמ"ח ולפ"ז קלקלתו היא תקנתו. שבתי וראיתי שזה טעות שכל שיש לחוש למראית עין והיינו דיסברו שחמותו מותרת ג"כ א"כ פשיטא דאין ראיה ממה שגרשה ואדרבא דיטעו שחמותו צריכה ג"כ גט ואין להקשות לפ"ז למה באמת חמותו א"צ גט לגזור משום דמחלף באשת חמיו ויאמרו דאשת חמיו מותרת בשלמא באשה דעלמא לא חשו דמנכר חמותו משאר אשה אבל חמותו באשת חמיו דחשו מפני מראית עין ה"ה להיפך לגזור שמא תצא בלא גט דזה אינו כיון דלכתחלה אסורה אשת חמיו א"כ הוה מלתא דל"ש ולא גזרו ועכ"פ אזדא ליה ההיתר שלי דיש לחוש שמא יסברו דגם חמותו מותרת לישא. אמנם לפענ"ד נראה דכיון דבירושלמי אמרו דגם שני חורגין שגדלים בבית אסורין ור' חנינא אמר נסבין באתר דלא חכימין לון ולפ"ז יש לומר דגם על אשת חמיו קאי דיסבון באתר דלא חכימין להון וא"כ ממילא כל שיש היתר אם היה נושא באתר דלא חכימין א"כ שוב גם כשעבר ונשא באתר דחכימין להון ג"כ אין איסור בדיעבד כיון דיש היתר לאיסורו באתר דלא חכימין להון. ובזה י"ל דמ"ש התוס' ושמא אח"כ אסרו ותמה הנוב"י דהא הירושלמי קדים ואמר דאסרו ולפמ"ש י"ל דבאמת גם הירושלמי כיון שהתיר באתר דלא חכימין להון ממילא ה"ה דבדיעבד מותר אף באתרא דחכימי ולכך הוה קשה לו על ר"ת דאסר גם כשטבחו טבוח דהו"ל ג"כ כדיעבד וגם אמאי לא צוה להם ללכת באתרא דלא חכימי ולזה כתבו דשמא אח"כ אסרו אף באתרא דלא חכימי. והנה במ"ש במס' ד"א פ"א אמרו חכמים אשת חמיו אסורה מפני מראית עין ובתה מותרת לו והיינו ע"כ לאחר מיתת אשתו דאל"כ אסורה משום אחות אשתו כדאמרו בש"ס דילן ואף בבתה מאיש אחר אפשר דאסור משום חורגין הגדלים בבית א"כ שוב אשת חמיו מיירי אף לאחר מיתת אשתו. ולפענ"ד היה נראה כיון דגם הצ"ץ סי' מ"ם כתב דבדיעבד שכבר נשאה מותרת ועיין בבית מאיר שצדד דלא בשביל שהורו לו מותר רק משום דבדיעבד שרי א"כ יש לומר דמה שאמרו בירושלמי דיסבון באתרא דלא חכימין להון היינו לא שידורו שם תמיד דא"כ הו"ל לומר שיתבין באתרא דלא חכמין להון רק כיון דלא אסור אלא מפני מראית עין וא"כ כל שנשא באתרא דלא ידעין להון א"כ כל שכבר נשא שוב מותרין אף במקום שמכירין אותה. ובזה היה מקום לומר דגם בש"ס דילן דאמרו באשת חמיו מותרת היינו דלא הוה כשניה דאסורה אף כשעבר ונשאה כמ"ש הב"ש סי' ט"ו ס"ק ח"י אבל בזה אם עבר ונשאה לא תצא ולפ"ז מותרת עכ"פ להנשא במקום שאין מכירין וכל שכבר נשאה שוב מותרת ואני תמה למה לא כתבו התוס' והרא"ש והטוש"ע דאסרו אשת חמיו דעכ"פ מותרין להנשא באתרא דלא חכמין להון ואף דלא נזכר בירושלמי רק בחורגין מכל מקום הא חזינן דאשת חמיו שקול עם חורגין בירושלמי רק דאנן קי"ל דחורגין קלא אית להו כדמסיק בסוטה אבל עכ"פ באתרא דלא ידעין דלא שייך משום מראית עין שוב מותר אף באשת חמיו. איברא דלפ"ז צריך להבין למה נדחקו התוס' במה שאסר ר"ת להנשא דבש"ס דילן משמע דמותר. ולפמ"ש יש לומר דש"ס דילן מיירי במקום שאין מכירין וצ"ל דמשמע להו להתוס' דבש"ס מתיר סתם אף במקום שמכירין ועכ"פ גם הירושלמי לא אסר רק לכתחלה וא"כ כל שכבר נשאה שוב מותרת. ולפענ"ד היה מקום לומר דלכך אסר ר"ת משום דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה דהרי כל שנשאה מותרת וא"כ הו"ל עושין ספק דרבנן לכתחלה והרי גם איסור דרבנן אין עושין בידים דהו"ל כמבטל איסור בידים ולכך ל"מ שיסבון באתרא שאין מכירים ולכך נשמט בש"ע ועכ"פ בנ"ד כל שכבר נשא וגם היא לאחר מיתת אשתו יש להקל שלא יצטרך לגרשה כנלפענ"ד: