שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״ז (ג׳)

ובזה מבואר מ"ש דכולי עלמא לא ידעי סימנים מובהקים דיד' ואנא ידענא סימנים מובהקים והיא תמוה דל"ל סימנים מובהקים הא באביד' גם סימני אמצעיים מועיל ועיין שיט' מקובצת מ"ש בזה בשם הרשב"א והריטב"א והראב"ד. ולפמ"ש אתי שפיר דזה אמר רבא לתרץ לעצמו דהיינו אם אין באביד' הלז רק סימן אמצעי בזה ניחא לי' לבעל אבידה שהוא בודאי יגיד זאת אבל אם יהיה סימן מובהק בזה אפשר דלא ניחא לי' וע"ז אמר דבזה גם כן ניחא לי' שהוא יאמר הסי' מובהק שבו מה דכ"ע לא ידעו ועכ"פ יהיה איך שיהי' נתבאר דזה דוקא למ"ד סימנים דרבנן אבל למ"ד סימנים דאורייתא אף שזה אומר הסימן אמצעי כיון שהוא דאורייתא לא אכפת לן מה שזה אינו אומר הסי' מובהק דמה נ"מ בין זה לזה וז"ב. ומעתה מיושב היטב הקושיא הנ"נ דשפיר אמר דספוקי מספקא ליה דהא אם סימנים דרבנן שוב ל"מ סי' נקב לבד כיון דהיה לו לומר הסימן מובהק שבה דהיינו נקב בצד אות פלוני וז"ב. ובזה מיושב היטב הא דאמר רבא שם בדף כ"ח את"ל סימנים דאורייתא סי' וסי' יניח והקשו כולם באביד' למה לי סימנים דאורייתא ולפמ"ש אתי שפיר דהיינו כשיש סי' אמצע וסי' מובהק וזה אומר סי' אמצעי וזה אומר סי' מובהק והם שוים וכמ"ש בשיט' מקובצת לפרש ולפמ"ש ימתקו הדברים. ובזה מיושב מה דאמרו הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה וכו' ומסיק אלא נקב יש בצד אות פלוני ותמה הרא"ש דלמה לי סימן נקב בצד אות פלוני והלא א"צ סי' מובהק ועיין קדמונים ועיין טוש"ע אהע"ז סי' קנ"ג מ"ש הט"ז והב"ש שם ולפמ"ש יש לומר דזה לא קא את"ל סימנים דאורייתא ולא קאי על למעל' רק לדידן דמספקא לן אי סימנים דאורייתא או סימנים דרבנן ולכך צריך שתאמר נקב יש בצד אות פלוני ודו"ק היטב ועכ"פ מיושב קושית הפ"י דבכה"ג שיש סי' מובהק צריך לומר הסי' מובהק אי סימנים דרבנן וכמ"ש ודו"ק. ובלא"ה יש ליישב קושית הפ"י דכל הטעם דבדרבנן סמכינן אסימנים דרבנן משום דהו"ל ספק דרבנן דעכ"פ ספק משוי' לי' הסי' ולפ"ז זהו כשאין כאן רק איסור דרבנן גרידא ולא הוחזק באיסור אבל בגט דיש כאן חזקת אשת איש ודאי ל"מ אי סמנים דרבנן אף שהחשש אינו רק דרבנן. הנה בהך דנקב בצד אות פלוני דעת המהרד"ך דסי' בצמצום מקום הוה סי' מובהק ונסתייע מרש"י בגיטין והמ"ב חולק ע"ז דגם הסי' בצמצום מקום אינו סי' מובהק אמנם לפענ"ד נרא' דעכ"פ שתי סימנים אמצעיים הוה ושתי סימנים אמצעיים הוה כסי' מובהק דהיינו נקב גרידא היא סי' אמצעי ובצד אות פלוני הוה עוד סי' והו"ל שתי סימנים אמצעיים. ובזה יש ליישב הקושיא הנ"ל דאיך מועיל סתם נקב להיות סי' אמצעי כיון דיש כאן סי' מובהק נקב בצד אות פלוני ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דע"כ לא כתב הראב"ד אלא היכא דיש עוד סי' מובהק מצד עצמו דיש לומר דבזה ודאי מי שהוא שלו אומר הסי' מובהק ביותר אבל כאן אין כאן סי' מובהק רק שני סימנים אמצעיים וא"כ בזה אין צריך לומר השני סימנים דכיון דכל אחד אינו רק סי' אמצעי רק דבהצרפם הוה כסי' מובהק אבל הוא לא החשיב הדבר ואמר סי' אחד ודו"ק היטב והבן. והנה ביום א' וישלח שנת תרכ"ט למדתי בב"מ דף כ"ב בתוס' ד"ה אי דליכא סימנים כתבו אבל הכא מהדרינן דאין רגילות ששני בני אדם אבדו חפץ זה כזה ובמקום אחד. ולפענ"ד סברתם דהוה כנפילה דיחיד דלא חיישינן לרבא כדאמרו בב"ב דף קע"ג וכאן הוה סימן החפץ וסי' המקום הוה כנפילה דיחיד דלא חיישינן לי' וז"ב ולפ"ז לרבה דמשמע דס"ל דגם לנפיל' דיחיד חיישינן לכך לא הוה מקום סי'. ובזה יש לומר מה דאמרו בדף כ"ג דרקתא דנהרא לא הוה סי' מקום והיינו דשם דשיירות מצויות לא מקרי נפילה דיחיד דהא יש אנשים רבים שם דיש להם חפץ כזה ודו"ק. ודרך אגב אזכיר מה שלמדתי ברש"י דף כ"ד ע"ב ד"ה מדקתני וכתב רש"י כיון דבודאי נכרים הוה דלמא דנכרים הוא ושלו נמי לא הוה דלא אזלי רבנן בתר רובא בממונא והדבר תמוה לפענ"ד דכל הטעם דלא אזלינן בתר רובא בממון הוא משום חזקת ממון וכאן באבידה דלא שייך חזקת ממון כמ"ש התוס' בכמה מקומות ומהם בכתובות דף ט"ו ע"ב וא"כ למה לא ניזיל בתר רובא דנכרים דלא שייך חזקת ממון באבידה דלא נתברר החזקת ממון למי שייך וגם כיון דרובא נכרים היא ובנכרים לא שייך חזקת ממון כמ"ש הקדמונים בכתובות שם דבעכו"ם לא שייך חזקת ממון דעמד והתירם וא"כ לא שייך החזקה ומהראוי ללכת בתר רובא. שוב מצאתי בשיטה מקובצת בשם הר"ן שהרגיש בזה ע"ש מה שכתב בזה ונהניתי עד מאד: