שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״ז (ב׳)

כבר כתבתי תשובה ארוכ' בזה הענין וכעת נ"ל חדשות בהא דאמרו בגיטין דף כ"ז כגון דאמרו נקב יש בצד אות פלוני ודוקא דאמר בצד אות פלוני הא אי אמרו ניקב לא מספקא ליה אי סימנים דאורייתא או דרבנן והקש' בחידושי פ"י שם דהא חששא דשני יוסף בן שמעון אינו רק חשש דרבנן וא"כ גם אי סימנים דרבנן למה לא יועיל נקב לבד והא הוה איסור דרבנן וסימנים דרבנן ע"ש. והנרא' בזה דהנה בהא דאמרו בב"מ דף כ"ח אי גלימא מכריז אמר הוא גלימא והוא גלימא וכו' ומשני מאי לא אמר סימנים מובהקים דיד' והקש' בשיט' מקובצת הא באבידה בין סימנים דאורייתא או דרבנן בסימנים אמצעים מחזירין ולמה צריך שיאמר סימנים מובהקים וכתב בשם הראב"ד ז"ל דע"כ לא אמרינן דמחזירין בסימנים אמצעים רק היכא דליכא רק סימנים אמצעים אבל כל דיש סימן מובהק והוא לא אמר רק סימן אמצעי אמרינן דאם איתא דשלו הוא הו"ל להגיד סימן מובהק שבה ע"ש וע"ז הקש' בישועת יעקב בסי' תרמ"ח בחידושי נכדו ש"ב הגאון נ"י דא"כ כי לא אמר רק נקב ולא צמצם המקום בודאי ל"מ דהא היה צ"ל הסימן המובהק והיא קושיא נפלאה (אמת דיש לחלק דשם בעל אביד' בודאי צריך לומר סי' המובהק דיש בזה החפץ אבל שליח או עדים שראו הגט למה להם לצמצם המקום ואינם בקיאים כ"כ ולק"מ) אך ע"ד הפלפול אמינא דיש ליישב דבאמת צריך ביאור מה בכך שיש לו סימן מובהק מה ראיה היא זה וכיון דע"י סימן מחזירין די לי שאמר זאת ומה ראי' הוא זה לענין שלא יחזיר לו. אך נרא' דהנה למ"ד סימנים דרבנן אמרו בדף כ"ז דלכך מחזירין דניחא ליה לבעל אביד' למיהב סימנים ולמשקליה מימר אמר עדים לית ליה כ"ע לא ידעי סימנים מובהקים דידה ואנא יהיבנא סימנים מובהקים ואשקלה ולפ"ז זהו כשאין כאן רק סימנים אמצעיים אבל כשיש סימנים מובהקים א"כ לא ניחא ליה לבעל אביד' דהא בעל אביד' באמת יוכל לתת סימנים מובהקים דהוא בקי באביד' שלו ואי נימא דזה שאומר סימנים אמצעיים הוא שלו א"כ לא ניחא ליה לבעל אביד' שהרי אם נימא דסימנים אמצעיים ג"כ מועיל באביד' א"כ אף שבעל אביד' יאמר סי' מובהק גם כן יהי' דינו כמו סימנים וסימנים דיניח ופירשו בשיט' מקובצת דהיינו שזה אומר סימנים אמצעיים וזה מובהקים דכיון דסימנים דאורייתא הם שוה בשוה ע"ש וה"ה אם סימנים דרבנן ומועילים אז יהיה דינם שוה וא"כ לא ניחא לבעל אביד' ולכך בכה"ג שוב ל"מ למ"ד סימנים אמצעים דרבנן וז"ב כשמש: