שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״ה

מה שנתחדש לי בש"ס פסחים דף וא"ו ע"ב הבודק צריך שיבטל ופירש"י צריך שיבטל בלבו ואומר כל חמירא והקשה הצל"ח דדברי רש"י סותרים זא"ז ולפענ"ד נראה בפשיטות דודאי בעי אמירה דדברים שבלב אינם דברים ומ"ש רש"י וצריך שיבטלנו בלבו היינו שלא יאמר בפי' ובשפתיו ולבו רחק ממנו וע"ז כתב רש"י שצריך שיבטלנו בלבו והיינו שיחשוב בלבו שהוא באמת כעפרא דארעא. ובזה מיושב הכלבו בשם הרמב"ם דבחמץ ידוע לא מהני ביטול והיינו דבאם כוונתו באמת לבטלו למה לא יבערו דהא החמץ ידוע וע"כ שאינו מבטלו באמת רק בפיו ובשפתיו וזה אינו נחשב לביטול. ובזה מיושב הא דהקשו עליו וכי משכח לה לבטלה הא ל"מ ביטול והדברים פשוטים דאם ימצאנו ביו"ט או בשבת ולא יוכל לבערו אז מועיל ביטול כנלפע"ד ואולי כתוב כן: