שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״ד (ג׳)

ובזה מיושב קושית התוי"ט דבדף מ"ב בבהכ"נ לא מבואר תקנה זו ולפמ"ש אתי שפיר דשם הי' אסור משום שבות. והנה במ"ש דבמתנה לא שייך קושית התוס' דהוה כסף אמנם אכתי קשה ממציאה במה קנה ולפענ"ד נראה דבר חדש ע"פ מ"ש בתשובה לבאר הא דהבטה קני בהפקר משום דענין מה שצריך קנין הוא להוציא מרשות זה לרשות אחר אבל בהפקר דאין כאן רשות רק רשות של הקונה בלבד סגי בהבטה בלבד והארכתי בזה ולפ"ז במציאה דליכא כאן מקנה וא"צ רק שתצא לרשות הקונה לכך סגי במשיכה ומיהו משיכה אינו קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם כמבואר בסי' קצ"ח לכך צריך שיהי' בחצרו ועיין סעיף י"ד שם ובסמ"ע. ובזה אני אומר דמ"ש הרמב"ן דבמתנה קני בחצרו ובקצה"ח סי' קי"ח הקשה דחצר משום שליחות או משום יד ולר"מ דמעות קונות וא"כ יד גופא לא קני ואיך תקנה חצרו והניח בצ"ע ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כיון דמתנה היא א"כ סגי בשיסלק נפשו ממנו ושוב קונה בחצרו ושאני מכר דהמוכר אינו רוצה להקנות בלי מעות כמ"ש הרא"ש בכתובות פרק שני גבי נכסי דבר שטיא וא"כ שוב צריך לצאת מרשות המוכר לרשות הקונה לכך צריך קנין חזק מעות דוקא אבל במתנה דא"צ רק סילוק מזה והוא קונה מהפקר שוב סגי בחצר וביד דאף דאינו קונה ואינו קנין חזק במתנה סגי בזה וכ"ש במציאה וז"ב ולכך בגזל לא קני בחצר וק"ס ולא ביד דל"ש בזה קנין הלז ודו"ק היטב כי היא ענין נחמד הדק היטב: