שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״ד (ב׳)

ובזה מיושב קושית הטורי אבן במגילה דהקשה דברי הש"ס ב"מ ומגילה אהדדי. ולפמ"ש אין הענינים שוים וכמ"ש ועיין בחיבורי יד שאול מ"ש בזה בסי' ע"ד אבל מ"ש כאן נראה נכון. ובזה אני אומר במ"ש הרמב"ן והריטב"א הובא בשטה מקובצת ב"מ דף מ"ח ליישב הקושיא במתנה במה קני וכתבו דקני בחצרו או בק"ס והקשה בברכי יוסף סי' תרנ"ח דא"כ בהא דאמרו בסוכה דף מ"א שאמרו כל מי שיגיע לידו במתנה הרי הוא שלי דשם קשה במה קני דשם לא שייך חצרו דהוה חצר של שותפין וגם ק"ס לא שייך שם ובתשובה בעניני קנינים טיילתי בזה ארוכות וקצרות ולפמ"ש יש לומר דבאמת במתנה הו"ל כמכר וע"כ דהרמב"ן רצה לתרץ גם אליבא דמ"ד דמתנה לא הוה כמכר ולא מחשיב לה הנאה שיהי' מקרי כסף ולפ"ז אני אומר דזה דוקא במי שנותן לחברו מתנה והוא אינו מקבל ממנו אבל כאן שצריך גם הוא לצאת באתרוג שלו א"כ זה מחשב מכר גמור דהרי מגו דבעי לקנות גמר ומקני וכל כי האי חשוב ממון גמור וגם הרמב"ן מודה דקני במתנה דחשיב כסף וז"ב כשמש אברא דלפ"ז קשה היאך הי' מותר בשבת והלא באמת אסור בשבת אך שהרמב"ם כתב בפירוש המשנה שם דמותר לתת מתנה ביו"ט ועיין מג"א סימן ש"ו שהאריך בזה וב"י או"ח סימן תקכ"ז ולפ"ז זהו בסתם מתנה אבל כאן דחשוב ככסף ממש וזה ודאי אסור ביו"ט דדוקא מתנה דאינו רק ע"מ להחזיר וא"כ אינו שייך ממצוא חפצך דאינו מוציא דברי חדש דהרי צריך להחזיר ואינו רק לצאת בו י"ח מצוה בזה לא שייך ממצוא חפצך אבל כאן דצריך לקנות וצריך שיהי' נחשב ככסף א"כ שייך ממצוא חפצך דהא אינו ע"מ להחזיר והיא קושיא גדולה להמעיין ברמב"ם שם ועיין בספר בית מאיר סי' מ"ה מ"ש שם דמכר ודאי אסור ומתנה אינו כמכר וא"כ כאן דע"כ חשיב כמכר ואסור ובאמת לא ראה דברי הרמב"ם בפירוש המשנה שם שכתב בהדיא דהוה מתנה ע"מ להחזיר ומותר לתת מתנה ביו"ט ומשמע דוקא מתנה ע"מ להחזיר דאינו מוצא חפץ וכאן הרי מוצא חפץ חדש והיא קושיא גדולה וצ"ל דכיון דאין שבות במקדש לא אכפת לן בזה: