שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״ב (ב׳)

מכתבו הגיעני תמול בצירוף תשובות רבות הנחולות בדבר שאלתו בבכור אצל כהן והרועה שלו חתך לו אזנו באופן שהי' בו מום ושאל הבעה"ב למה עשית כן והשיב למצוא חן בעיני אדוני ושאל למעלתו והשיב שלא הועיל כלום אח"כ אמר לו הרועה שהוא ראה איך שנשבר לו הרגל למעלה מטלפיו ע"י כלי ברזל מחמת רקידתו וזאת לא ראה שום אדם רק הרועה אמר שהוא ראה וגם הוא מום קבוע והאריך מעלתו כיון דכהנים חשודין הם כל שאין עד שמעיד על זה לא מהני להתיר והאריך לצדד בזה. והנה לפענ"ד נראה עפ"י מה שאמרו ביצה דף כ"ז האי בוכרא וכו' א"נ את גרמת לו א"ל לא והי' קשה לי כיון דהי' כהן כמ"ש רש"י דנחשדו על הבכורות והיאך האמינו לו ומצאתי ביש"ש פרק אין צדין סי' ט"ו שהקשה כן ותירוצו חסר קצת. ואני ביארתי דכל שיכול להביא עדים נחשדו הכהנים וצריכים להביא עדים אבל על גרמא דאי אפשר להביא עדים מהמנינן ליה לכהן וא"כ ה"נ הי' מועיל אבל קשה הדבר לסמוך ע"ז ובהגהותי על יו"ד שם העליתי דקשה לסמוך על זה אבל לפענ"ד נראה כיון דעכ"פ ספק בכור הוא כיון דכהנים נחשדו על זה אבל אינו דבר ברור אפשר להתיר ע"י הכנסה לכיפה ואף שבתשובות נודע ביהודה מהד"ק סי' כ"ב והלאה האריך בזה הוא והגאון מוהר"ם פישלס דאסור להכניס לכיפה משום צער בעלי חיים והנוב"י הסכים לזה לפענ"ד יש היתר בזה ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. דהנה מה שכתב הגאון מוהר"ם פישלס אם צער בעלי חיים דאורייתא אסור להכניס לכיפה משום צעב"ח והנוב"י הסכים עמו ואני תמה על שני המאורות הגדולים שהרי רבינו פסק פ"ד מהלכות פסולי המוקדשין ה"א ספק אם תמות אם תרעה לפיכך תמות כיצד הן מתות לא שיהרגם אלא יכניסם לבית ונועל בפניהם עד שימותו והיינו הכנסה לכיפה. והרי רבינו ס"ל צער בעלי חיים דאורייתא כמ"ש פי"ג מה' רוצח ושמירת הנפש ה"א ועיין בכ"מ וא"כ כל שיש ספק אם תרעה אם תמות הי' לו לפסוק שתרעה מספק ועיין פ"ט ממלכים אף ספק הריגת בע"ח אסור ע"ש בכ"מ וע"כ אף דצער בעלי חיים דאורייתא מותר להכניסו לכיפה. ומה יקר בזה לשון רבינו פ"ד מהלכות פסולי המוקדשין ה"א שכתב לפיכך תמות והיינו אף שהוא ספק לנו אם להמית או ירעה אסור מספק להמית אבל להכניסו לכיפה שאינו מיתה גמורה מספק תמות ודו"ק היטב כי היא ראי' נפלאה. שוב נזכרתי שבקידושין דף נ"ה ע"ב אמר אביי בחטאת כונס לכיפה ומתה מאיליה וכן פסק רבינו פ"ו מהלכות פסולי המוקדשין ה' י"ח הרי שהי' רק ספק חטאת אפ"ה לא משגחינן ביה על צער בעלי חיים ומכניסו לכיפה ומבואר שלא כשני המאורות הגדולים וצע"ג. וע"כ אני אומר בכה"ג הואיל והוא ספק מותר להכניסו לכיפה ולטעם של התוס' ודאי אינו שייך כאן דהכהן בעצמו אין לחוש שיפסיד ממונו וז"ב לפענ"ד. דברי הכותב בנחיצה הדו"ש באהבה: