שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן כ״א (ג׳)

ובזה אומר אני ליישב דברי זקני הרמ"א ז"ל בתשובותיו סי' י' שהוא החזיק בדברי אביאסף דבמבוי סתום קי"ל כר"ה דברי היזיקא וכלם תמהו דמנ"ל לרמ"א זאת דלא קי"ל כר"ה בריה דר"י דלא מצי מעכב ולפמ"ש אתי שפיר דכל דברי היזיקו ומפסידו בודאי שוב הו"ל ספק גזל וספק איסורא לחומרא והשני אינו גוזלו רק מונע שלא יעמוד אצלו א"כ שוב הו"ל ספק גזל ואיסורא לחומרא. ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד ליישב קושית הש"ך בסי' קנ"ו דהקשה דמאי קא מבעי ליה לר"ה בריה דר"י אי בר מבואה מצי לעכב אבר מבואה אחריתי הא לא גרע מבר מתא אחריתי דכל דשייך בכרגא לא מצי מעכב כ"ש בר מבואה אחריני והיא תימה גדולה ולא השיב בזה הש"ך כלל. ולפמ"ש יש לומר דבשלמא בבר מתא אחריתי דאינו מחויב לשלם כרגא בעיר הלז והוא פורע הכרגא ויוכל להיות שע"י שמשלם זה מיקל לאנשי העיר א"כ לא שייך לומר דהוי ספק גזל דגם לאחר יש ספק גזל וכיון דמשלם הכרגא א"כ מיקל בזה לאנשי מתא ולמה יגזול אותן אבל בבר מבואה אבר מבואה אחרינא באותה העיר מה שמשלם הכרגא הוא משלם בשביל שהוא בר מבואה שלו ואינו מיקל בזה לבר מבואה אחרינא א"כ שוב הוה ספק גזל וספק איסורא. ובזה מיושב היטב קושית ש"ב הגאון בנתיבות שם שהקשה מ"ש מרפת בסי' קנ"ה ס"ג דיכול לעכב. ולפמ"ש אתי שפיר דשם הו"ל ספק גזל ואיסורא לחומרא משא"כ כאן ודו"ק היטב כי הוא חריף. והנה מ"ש הראב"ן שם דלא קי"ל כרשב"ג בברייתא וכן הוא בשו"ת מוהר"ם בר ברוך דפוס פראג סי' תרע"ז. אני תמה דהש"ך מביא בסי' קע"א ס"ק ט' דבתוס' ב"מ דף ס"ח מוכח להדיא דה"ה בברייתא ואף דהראב"ן ומהר"ם בר ברוך חולקין בזה אבל אני תמה על ש"ב הגאון ב"א חחו"מ סי' כ"ז כ"ח שהאריך בדברי הראב"ן ומהר"ם בר ברוך הנ"ל ולא הרגיש בזה דהש"ך חולק בזה וא"כ כיון שיש ספק אולי קי"ל כרשב"ג ממילא קי"ל כר"ה. והנה ראיתי להגאון מוהר"ז ז"ל שהאריך מכמה תשובות דאין שייך כלל דין מערופיא בזמן הזה ובאמת אנן לא קי"ל כן ועיין במ"ב ובסמ"ע סי' שפ"ח ובט"ז או"ח סי' תמ"ח דשייך דין מערופיא וגם פסיקא לחיותא דכל היכא דברי היזיקא אסור ליה הרמ"א ז"ל ומ"ש דמוכרין בזול יותר ול"ש דמעכב. הנה יפה השיב מעלתו בזה ואני אומר דזה שקר שבתחלה רצה להרגיל הסוחרים שיקנו אצלו ואח"כ לא יוזיל נגדם ועיין בשו"ת מוהרי"ט ובכמה תשובות שמפלפלים מדין גאבעלא. ואני מצאתי ברש"י יחזקאל סי' כ"ז על פסוק רוכלת עמים שכתב כך הי' מנהגם שסוחרים הבאים זה מצפון וזה מדרום לא הי' רשאים לקנות זה מזה רק בני העיר הי' קונים מזה ומוכרים לזה. הנה ראינו שכך הי' מנהגם בימים קדמונים וע"כ לפענ"ד הדין עם אנשי רומאניב. והנני בזה הדו"ש באהבה: