ובזה יש ליישב דברי הגאונים שמביא הרא"ש שם דכתבו דשמועה ביום שלשים הוא שמועה רחוקה ומייתי ראי' מהך דר"א והוא תמוה כמ"ש הרא"ש שם דאדרבא משם ראי' להיפך ולפמ"ש א"ש דהכי כוונתם דאם כבר נשלם הימים רק השעות לא נשלמו הוה שמועה רחוקה ושם מקלינן בזה דעדן לא יצא מספק נפל אבל כאן הוה שמועה רחוקה כנלפענ"ד ועכ"פ באבילות נראה לפע"ד דא"צ להתאבל עד שישלם מעל"ע דשעות. ובזה יש ליישב דברי הפרמ"ג ביו"ד סי' ט"ו שחידש דלענין שחיטה צריך ז' מעל"ע דשעות ותמהו עליו ועיין נו"ב סי' ז' ולפמ"ש יש לומר דזה סברת הפרמ"ג דכיון דיש ספק כל שלא נשלם המעל"ע דשעות א"כ אסור לשחטו ואף דכ"ז שהוא חי מוקמינן בחזקת חי אבל כל דאיכא לברורי מבררינן דלא עדיף חזקה מרוב דכל דאיכא לברורי מבררינן ושאני פדיון הבן דזריזין מקדימין למצות ומצוה מן המובחר לעשות הפדיון בזמנו וכל דיש חזקת חי פודין אבל כאן בחולין למה לנו למהר לשחטו. ובזה ל"ק כל ראיות הנו"ב שם דלענין קרבן כל דליכא אחר להקריב ודאי יכולין להקריב כל שיש לו חזקת חי משא"כ בזה כנלפענ"ד וע"כ נראה לפענ"ד לדינא כמ"ש ומעלתו האריך בפלפולים רבים חריפים ונעימים ויש לי לפלפל בכל זה אבל אני מחוסר ספרים וכיון דלענין דינא לא נ"ל דבריו ע"כ קצרתי דברי הכותב בנחיצה הדו"ש באהבה:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן י״ח (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.