שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן י״ח (ב׳)

מכתבו הגיעני היום ואני יושב בקרית חוצות כדרכי בכל שנה לשאוף רוח צח ולעסוק ברפואות ומעלתו האריך מגלה עפה והנה באמת האריך הרבה בחריפות ובקיאות אמנם לענין דינא דלענין אבילות בעי שלשים יום מעל"ע דשעות וכל ראיותיו שהביא לא יועילו והטעם נראה לפענ"ד דהנה נודע דברי הטו"ז בסי' שצ"ז בי"ד דאף דמוקמינן בחזקת חי היינו כל זמן שחי אבל אם כבר מת לא שייך חזקת חי ע"ש בטעמו דאדם עלול למות והנקה"כ חולק עליו. ובזה יש לי לומר אף לנקה"כ זהו דוקא במי שכבר אתחזיק בחזקת חי אבל הולד הזה דלא אתחזיק בחזקת חי א"כ אף כ"ז שחי אף דלא נשלם מעל"ע דשעות אמרינן שוודאי חיה יחיה ויש לו חזקת חי ולא נפל אבל כל שבאמת מת במשך מעל"ע דשעות אמרינן למפרע דמה שמת הי' מכח דהי' נפל ובזה הכל מודים דלא יצא מכלל נפל וז"ב כשמש. והן נסתר מחמתו כל ראיות מעלתו דלא בעי מעל"ע דשעות וראייתו היותר גדולה הוא מפדיון הבן דפודין כל שכלה י"ב תשצ"ג אף שאין מעל"ע דשעות. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שהוא חי מוקמינן בחזקת חי ובאמת אם ימות תוך מעל"ע דשעות נראה לפענ"ד דצריך להחזיר הדמי פדיון דלענין ממון אף רוב ל"מ כנלפענ"ד. ובזה נראה לפענ"ד מה דאמר רב אשי הכל מודים דיום שלשים כיום שלפניו ואמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל ומשמע דמ"ש ר"א באבילות יום שלשים כיום שלפניו הוא מכח ספק באבילות וכן הבין הרא"ש במ"ק סי' פ' וא"כ היאך שייך לשון הכל מודים כיון דהוא רק מכח ספק. ולפמ"ש יש לומר דהוא חידש דאף דלענין פדיון לא בעי מעל"ע ובאבילות כל יום שלשים דהיינו מעל"ע דשעות כשלפניו ומטעם דספק אבילות הוא וז"ב: