שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ט״ו (ב׳)

מכתבו הגיעני היום ואני טרוד מאוד. אמנם לאשר כבוד ש"ב הרב הגדול החריף מו"ה פנחס בורשטין נ"י דיבר טוב בעבורו כי הוא כעת בלבוב ואמר לי כי מעלתו מתמיד ומצא כדי מדתו ע"כ אמרתי להשיבו בקצרה. והנה מ"ש להקשות ברש"י פסחים דף ל"ו ע"א ד"ה לישה משמע דבמנחת מאפה תנור בעי יציקה והרי במנחות דף ע"ד מבואר דבמנחת מאפה תנור לא בעי יציקה יפה הקשית. אבל יש לומר דיציקה קאי אשאר מנחות שהוזכר ברש"י שם ושם לענין הקושיא לא הוצרך רש"י לדקדק שיש יציקה בכלהו או לאו לכך כלל אותו בהדי הדדי וזה פשוט וברור. ומ"ש במה שכתב רש"י בשבועות דף כ"ד ע"ב יש אוכל אכילה אחת היינו כזית ובכריתות דף י"ד כתב רש"י שם שני זיתים. ל"ק דכאן אין נפקא מינה בין כזית לשני זיתים ושם מפלפל הש"ס אי צריך שני זיתים אבל בשבועות אין צריך לזה לכך נקט רש"י כזית וזה פשוט וברור. ומ"ש על הרבינו יונה במה שכתב בברכות ריש פרק אין עומדין גבי אין מערימין דאף לאחר שכבר נתחייב במעשר יכול לערבו במוץ ולהפקיע החיוב ועל זה הקשה ממ"ש השער המלך הלכות לולב בשם הירושלמי דאחר שכבר נתחייב אין יכול להפקיע. הנה מהא לא אריא דכבר האריך השער המלך שם בפלפול גדול אם לא מצי להפקיע החיוב יעוין שם פלפול גדול ואין תימה אם סובר הרבינו יונה דמצי להפקיע החיוב. אבל גוף דבריו דרבינו יונה הם דברים חדשים והארכתי בזה הרבה בחבורי כת"י חלק שלישי בהלכות תרומות שכל הפוסקים לא סברו כן ושם כתבתי דיש לחלק בין הפקר שאינו יכול להפקיעו אבל לערבו במוץ שיהי' כמו שהי' בתחלה יכול לעשות. ומ"ש על דברת פתחי תשובה ביו"ד סי' קט"ז דאסור לקרות בן שנולד על שם בנו שכבר מת ממה שכתב רש"י בד"ה א' מ"ג דדוד ע"ה קרא לבן הנולד על שם בנו שמת יפה כתבת. ומ"ש להשיג על התומים בכללי מגו ואחריו הנתיבות שכתבו דאם יש למערער מגו להוציא דיש חזקת מרא קמא למערער וע"ז השגת ממ"ש התוס' בב"מ דף ק"י ע"א ד"ה א"ל דהוי מיגו להוציא שכבר אכל שני חזקה. הנה באמת יפה תמהת: דברי הכותב בנחיצה הדו"ש.