שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״ז (ב׳)

מכתבך הגיעני י"ב טבת שנת תבר"ך א' שמות: והנה אף שאין הזמן מסכים לכתוב על דברי פלפול בכ"ז מפני כי כתבת כי בעוה"ר אין איש שם על לב לחזק ד"ת ע"כ אמרתי לעיין בדבריך. במ"ש על דברת הש"ך בחו"מ סי' פ"ז ס"ק ל"ח שהביא ראיה דגם היסת א"צ נקיטת חפץ א"כ מה קאמר השתא דליתא לדר"ח נחייביה מדר"נ ומה קושית הא נ"מ לענין נק"ח דמדר"ח חייב שכנגדו שבועה בנקיטת חפץ וע"ז תמהת דמה ראיה דלהס"ד דעבדינן תקנתא לתקנתא א"כ גם בשבועה דאורייתא יוכל לומר לא בעינא רק ש"ה וא"כ לא יוכל להפך עליו רק ש"ה וכוונתך למה דמבואר בסעיף י"א בהג"ה. והנה אף שכבר קדמך הקצה"ח. אבל לפענ"ד נראה דדברי הש"ך נכונים ובפרט שהביא כן בשם בעל העיטור ומ"ש דיכול לומר איני רוצה רק ש"ה. לפענ"ד זה כשאינו חשוד דאז יוכל לומר איני רוצה רק שבועת היסת וא"כ הוא מיקל עליו דאינו רוצה ממנו רק שבועת היסת וישבע היסת ויפטור ואם אינו רוצה אז אינו יכול להפך עליו רק היסת אבל בחשוד יוכל הלה לטעון אני רוצה לשבע רק שאין מניחין אותי לשבע ואתה מיקל למענך כדי שלא תצטרך לשבע רק היסת איני רוצה בזה או שתשתבע כדינך או שאהיה אני נשבע ותאמין לי אף שאני חשוד וז"ב מאד ועיין בתוס' שם דלכך הצריכו לשבע לשכנגדו משום דיאמר הלה אני רוצה לשבע רק שאתה אין מניחני וה"ה בזה וז"ב כשמש: