שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״ד (ב׳)

והנה בהא דאמרו בחגיגה דף וא"ו השיב רבי תחת בית הלל לבית שמאי וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והביאותיו והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפיו של אביו הוה ופירש"י עד יגמל לסוף כ"ד חדש שכן תינוק יונק ומשנה ראשונה היא יכול לרכוב על כתיפיו של אביו. ולכאורה תמוה דהא ב"ה ס"ל בכתובות דף סמ"ך דהשיעור הוא י"ח חדש ואמר רשב"ג לדברי האומר ח"י חודש אינו רק ט"ו חודש וא"כ מה קושיא אולי עד ט"ו חדש אינו יכול לרכוב עוד על כתיפיו של אביו והרי רשב"ג השיב לרבי כדגריס הרז"ה בפ"ק דר"ה א"ל אבוה והיינו רשב"ג ועיין מהרש"א כאן וא"כ מה קושיא ודוחק לומר דתיכף בכלות שנה יכול לרכוב דזה אינו דהא באמת אין הכוונה שיכול לרכוב שמושיבין אותו על כתיפיו של אביו ורוכב שזה אף בפחות משנה יכול לעשות כן ורק שרואה כתיפיו של אביו ומפסיע וכדאמרו בירושלמי והיינו שיש לו הבנה קצת ועיין בספר שיח יצחק על חגיגה וא"כ מה קושיא כ"כ הא עד שיעור ט"ו חדש אינו יכול לרכוב על כתיפיו של אביו שאין לו הבנה והיא קושיא גדולה. אך נראה דבאמת לב"ש שפיר מקשה דב"ש ס"ל עד כ"ד חדש וא"כ זה שאמר השיב רבי תחת ב"ה לדברי ב"ש והיינו לדברי ב"ש דס"ל דעד כ"ד חדש וא"כ שוב שפיר הקשה דלמה לא עלתה עד יגמל הנער והיינו בכ"ד חדשים וכן אמרו בהדיא בירושלמי פ"ב דביכורים דשתי שנים הי' שמואל וכ"כ רש"י ותוס' תמורה דף ט"ו וברש"י מ"ק דף כ"ח ותענית דף ה' דלכך כל ימיו של שמואל נ"ב שנים ע"ש דעולמו של לוי נ' שנים ושתי שנים גמלתו ושפיר הקשה ועכ"פ מזה ראיה ברורה דשיעור יניקה כ"ד חדש ומצאתי בשיטה מקובצת כתובות שם שלמד גם כן משמואל דשיעור יניקה ב' שנים ושמחתי. ובזה יש לי לומר ראיה למהר"ם מרוטנבערג וכן כתב הרמ"א סעיף י"א דאין חדש העיבור בכלל והביא ראיה מדאמרו בגיטין דף ע"ה כמה היא מניקתו שתי שנים ופירש"י דלשיטתיה דבכתובות סמך והרי שם אמר ר"מ כ"ד חדש ומהראוי להיות דוקא כ"ד חדש וע"כ דמשום דנקט כאן שתי שנים וא"כ חדש העיבור אינו מן המנין ע"ש והרי כאן אמרה גם כן עד יגמל הנער והרי כל שנותיו של שמואל נ"ב שנה למדו מזה דשתי שנים גמלתו וא"כ שתי שנים דוקא ואין חדש העיבור בכלל. והנה בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ' תמה בזה על מהר"ם מרוטנבורג דבת"ק לא פירש"י דאזל לשיטתו משום דשם באמת אינו רק כ"ד חדש והאריך בזה לחלק בין תנאי דע"מ שתניקי ובין איסור מניקת ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה באמת זה ודאי דכיון דב"ה ס"ל ח"י חדש ע"כ דסגי עכ"פ על פי הרוב בזה השיעור רק דב"ש חיישי למיעוט דלא סגי להו בזה דאל"כ לא היו ב"ה מקילים בזה שיש סכנת נפשות ולפ"ז אין הכרח דר"מ חולק בשיעור יניקה ויש לומר דר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא בעלמא וה"ה בזה ובש"ס אמר דר"מ ור"י הלכה כר"י ולפמ"ש הרי ר"מ אזיל לשיטתו דחייש למיעוטא ואולי גם ב"ש חיישי למיעוטא ורשב"ג חייש ג"כ למיעוטא עיין בכורות דף כ'. אך נראה דכבר נודע דתקנה שתקנו חז"ל לכל העולם ובעולם איכא מיעוטי וא"כ חשו אף על המיעוט כמ"ש כל האחרונים ולפ"ז מכ"ש בזה דמשום חשש סכנה נגעו בזה דודאי חשו חז"ל אף להמיעוט שישנו בעולם וגזרו שלא תנשא עד כ"ד חדשים. אברא דלפ"ז צריך ביאור בגיטין דאמרו עד כמה מניקתו שתי שנים ושם אין עליה חיוב שתניק דהרי נתגרשה רק שהתנה עמה וא"כ אין אנו דנין על הכלל רק על הפרט וא"כ יקשה למה נקט שתי שנים וע"כ דכך היא שיעור הנקה שתי שנים וא"כ ע"כ דגם חדש העיבור אינו בכלל והיא שיעור יניקה ומזה ראיה ברורה למהר"ם וז"ש רש"י דכך היא שיעור יניקתו ולא כתב דאזל לשיטתו דס"ל כ"ד חדש וכבר דקדק בזה הנו"ב ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת היה מקום לומר דכ"ד חדש של ר"מ הוא משום דחייש למיעוטא ובפרט בתקנה שתקנו על כל העולם וע"כ נקט רש"י שכך היא שיעור הנקה דאל"כ בתנאי לא שייך דחייש ר"מ למיעוטא דלשון התנאי אינו רק כפי לשון בני אדם ושיעור הנקה וע"כ דזהו שיעור הנקה וא"כ יקשה למה שינה ואמר שתי שנים וע"כ דבאמת שיעור הנקה בשתי שנים ואין חדש העיבור עולה מן המנין ודו"ק היטב: