והנה אחר שנים רבות הגיע לידי ספר חדש לגאון זמנינו אבד"ק פלאצק ז"ל הנקרא יעלת חן סי' ל"ט ראיתי שהקשה בהא דאמרו בגיטין דף ע"ה ע"ב ע"מ שתניקי את בני מניקתו שתי שנים והקשה לשיטת הפוסקים באהע"ז סי' קל"ז דגם בע"מ שייך שיורא ומבואר בב"ש סי' קמ"ג ס"ק כ"ח דלהרמב"ם דס"ל דבלא קצב זמן לא הוה כריתות א"כ בחוץ אף בקצב זמן הוה שיור ולפ"ז ממילא לשיטת הפוסקים דגם בע"מ שייך שיור גם במתנה ע"מ לזמן קצוב ג"כ מקרי שיור ולפ"ז לשיטת הפוסקים דבמכירה אסורה להנשא אף בגרושה א"כ שוב ע"י התנאי שהוצרכה להניקתו שוב הוה שיור דעי"ז שתצטרך להניקו עכ"פ עד זמן שהולד מכיר אותה ושוב תהיה אסורה אח"כ ג"כ משום התנאי דבשלמא אם נימא דגם גרושה אסורה אף באינה מכירה א"כ היא אסורה בלי תנאי מידי דהוה מה שאסורה בשביל הבחנה דל"ח שיור דגם בלי שיור ותנאי אסורה מצד עצמה אבל כל שאסורה בשביל התנאי דעל ידי זה שתצטרך להניקו שוב מכירה כשיגיע לזמן הכרה ושוב הוה כמו שיור. והנה אף שקושיא מושכלת היא כמו שיראה המעיין לפענ"ד אין התחלה לקושיא דכל שיור הוה שמשייר עוד צד אישות מה שנאסרה בשביל שהיא אשתו וא"כ בשלמא אם היתה אסורה בשביל שמשועבדת לבעל זה בא מכח אישות שהיה לו עליה זה מקרי שיור אבל כיון דמה דצריכה להניק עד זמן הכרה לא אכפת לן כמ"ש הוא בעצמו דכל מה שאסורה בלי תנאו מצד עצמה לא מקרי שיור ורק מה דהיתה יכולה להנשא כל שלא הכירה אבל בתנאי שהתנה עליה ותצטרך להניקו עד ההכרה ואח"כ תאסר בשביל שיש סכנה לולד זה לא מקרי שיור והרי גם אם לא היתה אשתו היתה אסורה לחזור כל שמכירה כמבואר באהע"ז סי' פ"ב ס"ה בהג"ה דאפילו אשה אחרת שהניקה ולד עד שהכירה כופין אותה ומניקתו בשכר מפני סכנת הולד וא"כ זה לא בא מכח הולד. עוד נראה לי דבר חדש דבכה"ג שהתנה עמה ע"מ שתניקי ואם לא תניק את הוולד שוב יתבטל הגט שוב לא הוה שיור כלל דהא באמת אפשר שתנשא ותניק את הולד וכל החשש דמעוברת חבירו הוא כיון דלמניקה קיימא דלמא אעברה ומעכר חלבה וקטלה ליה והרי במזנה דעת הפוסקים דלא שייך חשש מעוברת חברו דאשה מזנה מתהפכת ומזנה וכאן אין לך מזנה גדולה מזו ובודאי תתהפך ולא תתעבר כדי שלא תהיה מזנה למפרע ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״ג (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
