שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״ב (ג׳)

והנה כבודם חפשו לסמוך על דברי הפ"י בקו"א בכתובות דף סמ"ך שהתיר אחר ט"ו חדשים כיון שכבר הורה המורה להתיר מכ"ש כאן שהרופא צוה עליה לבלי תניק מחמת שיהיה לה סכנה וגם בקשו לצרף דברי השבו"י ביש לה יתומים קטנים ואין לה במה לפרנסם דיכולה להנשא לאחר תוך זמן הנקה מכ"ש כאן שיש להבעל ג"כ ילדים ואין לו מי שישמשנו מכ"ש שכבר עברו עשרים חדשים. והנה באמת יחרד לבי בקרבי בדבר חמור כזה שהקדמונים החמירו בזה מאוד ולא חשו לתקנת עגונה ילדה ולא לחורבן ביתה כמ"ש הריב"ש מי משלנו יערב לבבו לחפש צדדים אשר היתירם רופף. והנה טרם יהיה כל שיח אברר דדברי הפ"י תמוהים לפענ"ד במ"ש דבשעת הדחק יש לסמוך על מר עוקבא ור"ח ועולא ורב יוסף (ט"ס וצ"ל אביי דרב יוסף אסר עלי' ע"ש בש"ס) דהתירו לאחר ט"ו חדשים וכדאים הם לסמוך עליהם בשעת הדחק ע"ש הנה באמת מלבד דכבר נעל בפנינו המהרד"ך בתשובותיו בית ג' דדוקא באמוראים היה כח בידם לפסוק כיחיד בשעת הדחק אף דרבים פליגו עליה אבל אנן יתמי דיתמי שאין לנו כח לפסוק כיחיד נגד רבים פשיטא שאין בידינו לומר כדאי פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק אף במילי דרבנן אלא א"כ גמיר וסביר ויודע להכריע כדבריו ע"ש ואחריו החזיק ומילא דבריו הרב המובהק בעל גט פשוט בכללותיו כלל וא"ו ע"ש וא"כ פשיטא שנפל היתירא בבירא אף גם דזה ודאי דבמידי דהוא מן התורה אין לסמוך על דעת פלוני אף בשעת הדחק כמו שכתוב המהרד"ך שם ובג"פ שם וכן העלה להלכה הש"ך ביו"ד בכללי הוראה סימן רמ"ב ע"ש וא"כ כאן דהחשש הוא משום סכנת הולד והו"ל פקוח נפש ובזה בודאי ספיקא דאורייתא לחומרא ובפרט בפ"נ דלא אזלינן אף בתר רובא ומכללי דברי הפ"י בקו"א נראה דכיון דהתיר ר"ח לישא אחר ט"ו חדשים מכלל דליכא סכנה לולד דרוב ולדות די להם בט"ו חודש רק להמיעוט חששו שמיעוט ולדות לא די להם בט"ו חדש ושוב אינו רק גזירה דרבנן אבל לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דהא בפ"נ לא אזלינן בתר רוב כדאמרו ביומא דף פ"ה ובטוש"ע או"ח סי' שכ"ט מה גם דכבר נודע מ"ש הקדמונים דע"כ לא חיישינן למיעוט רק בפרטים מסופקים לנו אם הוא מהמיעוט או מן הרוב אמרינן דזהו מן הרוב ולא חיישינן למיעוט משא"כ תקנה שמתקנים בשביל כל העולם אמרינן דכיון דגם המיעוט עכ"פ נמצא בעולם צריכין לתקן גם המיעוט וכעין שכתבו התוס' בשבועות דף מ"ו לענין גנבי דבעולם יש גנבים ועיין בש"ך חו"מ סי' קל"ג ובכמה דוכתי וא"כ ה"ה בזה כל דגזרו כ"ד חדשים מפני תקנת העולם וכיון דבעולם יש מיעוט וולדות הצריכין לינק עד כ"ד חדשים שוב אין לסמוך בשעת הדחק על פלוני דהא בעצמותו יש חשש תורה בו ובפרט פ"נ דאין הולכין אחר הרוב. ובאמת שלפענ"ד היה אפשר לומר דאף אם נימא דבשיעור הנקה אינו רק י"ח חדש כדברי ב"ה היינו משום דאפשר למסמס בביצים וחלב אח"כ ואין כאן חשש פ"נ אבל לענין מניקת חבירו דחשו שמא לא תבא לפני ב"ד ולמסמס בביצים וחלב ותהרג את בנה א"כ פשיטא דאף לאחר י"ח חדש יש לחוש. איברא דלפ"ז צריך ביאור הא דאמרו בכתובות דף סמ"ך אר"נ הן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה והרי ב"ש וב"ה נחלקו בשיעור הנקה ועיין פ"י שם שכתב כן בהדיא וא"כ אין ראיה מזה לענין מניקת חברו. אמנם נראה כיון דכל איסור מניקת חברו הוא משום דנשתעבדה לבעלה הראשון ומה"ט דעת הר"ש הזקן דגרושה לא תמתין דאינה משועבדת להניק ואף להחולקים על הר"ש היינו משום דעכ"פ להס"ד היה שייך הטעם גם בגרושה לכך אף לפי המסקנא הדין דין אמת ועכ"פ זה ודאי דרק בשביל השיעבוד היא דאסורה וכבר אמרו בירושלמי על מניקת חברו בשדה יתומים אל תבא ומובא בסוטה בדף כ"ז בתוס' והרבה הארכתי בזה בתשובה שכתבתי זה איזה חדשים ל"ק פריסטיק וכיון דמשום שעבוד חבירו נגע ביה וא"כ כל אשה ואשה שנשאת לא נשתעבדה רק על ט"ו חדש דבכל אחת בפני עצמה אזלינן בתר רובא ועפ"י הרוב א"צ הנקה רק ט"ו חדש ואף דבפ"נ לא אזלינן בתר הרוב היינו כשכבר נולד החשש דפ"נ אבל כל שיש לומר דסגי בט"ו חדש ולא יגיע לכלל פ"נ פשיטא דאזלינן בתר רובא ושפיר אמר הן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה: