שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״א (ה׳)

והנה בנקודות הכסף תירץ דלא שייך חזקת כשרות כיון דנשרה בו איתרע חזקת כשרות ועיין כו"פ שהקשה הא אף בהוגלד המכה וכדומה כל דלא הוה תרתי לריעותא לא מחזקינן איסור למפרע ע"ש ולפענ"ד לק"מ דהא מזמן לזמן מחזקינן איסור כמבואר בסי' תס"ז במ"א ואף דכל הטומאות כשעת מציאתן אינו רק בקדשים מכל מקום מחמרינן אף בחולין ועיין באחרונים במ"א שם וה"ה כאן. ובאמת בלא"ה תמוה דברי הנקודות הכסף והפר"ח דהרי באמת הט"ז והש"ך הקשו בכל כבוש בכלי דנטל"פ במעל"ע ואמאי יאסור וצריך לומר כמ"ש המג"א דהפגימה והבליעה באים כאחד ולפ"ז לא שייך לומר דאתרע חזקתו כל שנשרה בו דהא עד שנכבש בו מעל"ע לא בלע כלל ואטו אם יונח היתר צונן בכלי איסור יהיה ריעותא הא לא בלע כלל ולא שייך דאתרע החזקה וצריך לומר דהנקודות הכסף יתרץ דספק כבוש היינו באיסור והיתר שנכבשים יחדיו בכלי אחד וחיישינן שקבלו טעם זה מזה ובזה לא שייך נטל"פ בבעין. ובזה אמרתי דבר נחמד במה שהוגד לי בשם הפנים יפות שהקשה בפ' מטות דאם נימא דכבוש כמבושל מן התורה בשאר איסורים אמאי לא צותה התורה להגעיל מה שנכבש בתוכו ואמאי פרטה דוקא אשר יבא באש ואשר יבא במים ולא פרשה מה דינו אם נכבש בתוכו ולפמ"ש אתי שפיר דהא באמת אטו ודאי נכבש בתוכו מעל"ע שלם ורק דיש ספק שמא נכבש והרי בספק כבוש בכלי מוקמינן אחזקת היתר מיהו יש לומר דבגיעולי עכו"ם לא שייך חזקת היתר דהרי חיישינן שמא נתבשל בו איסור ולא שייך חזקת היתר מיהו שוב הרי צותה התורה להגעיל אשר יבא באש ובמים וא"כ ממילא לא צריך למכתב משום גיעולי כבוש וכמ"ש. אמנם בלא"ה יש לומר בסברת הנקודות הכסף ליישב קושית הכו"פ דאמאי לא נימא דהשתא הוא דאתרע דלפמ"ש בשו"ת חות יאיר והכו"פ החזיק על ידו דלכך לא הוה נטל"פ דגם עד מעל"ע בולע לאט לאט רק שאינו נרגש טעם מורגש רק במעל"ע וא"כ לא נפגם ולפ"ז שוב לא שייך חזקת כשרות דגם בפחות ממעל"ע עכ"פ בלע רק שאינו מורגש טעם מורגש אבל עכ"פ אתרע החזקה. מיהו יש לומר כיון דכל המעל"ע לא ידענו כמה היה הבליעה ומתי בלע וכל רגע ורגע יש לומר דלא בלע אז רק אח"כ דאטו בולע בכל רגע א"כ לא יצטרך מעל"ע וע"כ דלאט לאט בולע ושוב הוה חזקה דלא נתבררה בשעתה וגם אם נימא דהפגימה ובליעה באין כאחד אכתי יקשה דממנ"פ אם הפגימה בא מקודם ודאי מותר ואם הבליעה בא מקודם הא קודם מעל"ע לא בלע וגם אם באו כאחת אמאי יאסרו הא תיכף לאחר מעל"ע מותר ושאני נותר דהתורה רצתה לאסור טעם נותר אף שנפגם אבל כאן אף דחז"ל אסרו קדירה שאב"י הא כל הטעם דאסור הוא משום שני טעמים או דגזרינן אטו בת יומא וזה לא שייך כאן דהא כל שהיא בת יומא ולא עבר עליו מעל"ע מותר וגם לטעם השני דקיבל טעם לשבח אף שנקלש הטעם אח"כ באיסורין אסור הא זה לא שייך כאן דהא באמת קיבל טעם פגום רק שבאו כאחת אבל מכל מקום טעם לשבח לא קיבל מעולם ולמה יאסר מיהו לשיטת הרשב"א והר"ן סוף ע"ז דגם אב"י אינו נבילה שאינה ראויה לגר רק דלא יוכל לתת טעם לשבח אבל בהכלי נשאר נבלה גמורה שעדיין ראוי לגר א"כ יש לומר דגם בכבוש מעל"ע עכ"פ בהכלי יש טעם גמור רק שלהמאכל לא תוכל לתת טעם מושבח וא"כ הוה כשאר אב"י דאסור ודו"ק היטב: