שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״א (ד׳)

והנה הש"ך כתב בס"ק ה' דלענין טעימת חלב או בשר כמו בצנון מועיל טעימת ישראל והקשה אותי ש"ב החריף מו"ה אברהם לבוב נ"י הא לפמ"ש הרי"ף לענין פת שאפאה עם הצלי ל"מ טעימה דהא הו"ל דבר שיש לו מתירין וה"ה בזה ולק"מ דלא קי"ל כשיטת הרי"ף ועיין בר"ן בנדרים נ"ב וגם התה"ד לא ס"ל כן כמו שכתוב לענין בשר ששהה ג' ימים דלא מקרי דבר שיש לו מתירין לצלי דלא נאסר מעולם והארכתי בזה בתשובה ואכ"מ. והנה הט"ז בסי' ק"ה ס"ק ג' הקשה על מ"ש בש"ע שם דספק כבוש אסור דהיינו ספק נכבש בו מעל"ע או לא אמאי לא מוקמינן אחזקת כשרות דבתחלה דלא נחזיק ריעותא מספק ולא זכיתי להבין דהרי בכל תערובות איסור שייך חזקת כשרות ואפ"ה לא מוקמינן ומשום דהא להאיסור יש ג"כ חזקת איסור ואנן אמרינן דקיבל טעם מהאיסור ולא שייך בזה חזקת היתר דבאמת היתר הוא רק שקיבל טעם מהאיסור וכמ"ש התוס' ביבמות פ"ב ובר"ש פ"ז דתרומות ומג"ש בפסחים דף יו"ד בסוגיא דתשע צבורין וה"ה כאן דיש חזקת איסור ולמה לא יאסר ובזה נראה לפענ"ד דבבשר בחלב לא שייך ספק כבוש וא"צ לטעם של הרמ"א דכבוש מותר מן התורה רק דשם דשניהם היתר שוב שייך חזקת היתר ועיין כו"פ דמביא בשם דמשק אליעזר דחוכך דגם כבוש בשאר איסורים אינו מן התורה וא"כ יקשה למה ספק כבוש אסור ולפמ"ש מבואר החילוק שבין בשר בחלב לשאר איסורים: