שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״א (ג׳)

והנה דרך אגב ארשום מה שאמרתי זה רבות בשנים במה שמקשה רבא בחולין דף צ"ז אלא בב"ח מאן טעים ליה והקשו התוס' למה לא פריך מהא דתני אם יש בגידין בנותן טעם וכן הקשו בע"ז ממים ביין בנו"ט והנה ע"ז הקשיתי דודאי ידע הש"ס דעכו"ם מצי לטעום רק דעכו"ם אינו נאמן אף במסל"ת רק בדרבנן וטעם כעיקר בבשר בחלב דאורייתא וכמו שהקשו הט"ז והש"ך ריש סי' צ"ח ולכך בשאר איסורים דאינן רק דרבנן ול"ש טעם כעיקר מן התורה שפיר ידע דעכו"ם מצי טעים אבל בבשר בחלב דטעם כעיקר דאורייתא שפיר מקשה אך מה דהקשו מטיפת חלב דמבואר דאם יש בנו"ט אסור אינו מיושב. אך דהומ"ל להיפך דשם אינו מבואר רק דאם יש בנו"ט אסור ולא קתני סתם בנו"ט דמשמע בין לקולא ובין לחומרא א"כ לחומרא דאם יש בנו"ט אסור ודאי מהימן עכו"ם במסל"ת וקמ"ל דאף דבב"ח שייך חזקת היתר וכמ"ש למעלה אפ"ה אם אומר דיש בנו"ט אסור ולק"מ ולכך מקשה מקדירה שבשלה בה בשר דמבואר בנו"ט והיינו דאם אין בנו"ט שרי וכמו בתרומה דתלוי בנו"ט וא"כ אף לקולא אמרינן בנו"ט ושפיר מקשה. אמנם עדיין קשה דהא שיטת הרשב"ם וכ"כ המהריב"ל דטעם כעיקר דאורייתא אינו רק במאכל אבל בקדירה זה הוה טעם קלוש ואינו מן התורה אף בב"ח וא"כ מה ק"ל מקדירה הא שם לא הוה טעם כעיקר דאורייתא אמנם נראה דהרי הרשב"א כתב בשם רבותינו הצרפתים הובא בב"ח סי' צ"ח דדוקא בשר בחלב הוה רק טעם אבל חלב לבשר הו"ל ממש ולפ"ז שם דבשלו חלב בהקדירה שפיר הוה ממש ואסור מן התורה אבל זה אינו דהקדירה אינה מוציאה החלב ממש רק הטעם שנבלע בתוך התערובות של הקדירה שיש בה טעם בשר אמנם נראה כיון דהקדירה אסורה בהנאה דיש בה בב"ח וא"כ לענין הנאה מהקדירה לא שייך טעם כעיקר והרי אסורה הקדרה כל שיש בהחלב ובשר וז"ב לפענ"ד. והנה הש"ך כתב ונאמן במסל"ת משום דאפשר למטעמיה לקפילא ומרתת וצריך ביאור הא במסל"ת לא שייך מרתת כמ"ש בעצמו ובשם מחו' הגאון מוה' גרשון ז"ל והוא בעל עבודת הגרשוני ומצאתי בפרי מגדים שהרגיש בזה אך נראה דמסלפ"ת דהיינו שיודע שנ"מ לענין הטעם רק שא"י אם איסור והיתר תלוי בזה וכעין מ"ש הש"ך בסי' ס"ט בכה"ג שייך מרתת וז"ב: