שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״א (ב׳)

במה שבא לפניו שתחבו כף של בשר אב"י ברוטב אבל לא תחבו רק מקצתו ברוטב לשאוב הזוהמא ואח"כ נערו בו מאכל עם חלב רותח ולא היה בו רק א' קווארט ואנן נוהגין לשער נגד כף ב' קווארט או לכל הפחות א' וחצי קווארט כמ"ש הפרי מגדים והכשיר המאכל מטעם כיון דלא נערו רק מקצת הכף א"כ לא היה ב"י רק מקצת הכף ויתר הכף היה שאב"י וא"כ נגד מקצת הכף ואף נגד רוב הכף יש ששים אף בקווארט לבד ואחד ערער עליו כיון דהפרי מגדים כתב באו"ח בהנהגת או"ה סדר שני אות י"ג דאמרינן מלתא דלא רמיא עליה דאיניש ויש לחוש שמא תחב כל הכף וא"כ לא היה ששים ואף שכתב הפרי מגדים שניכר הרושם בכף כאן שתחבו אח"כ הכף בחלב שוב אינו ניכר הרושם ואסור וע"ז כתב מעלתו דברי הש"ך סי' צ"ד ס"ק ס"ח שכתב לחלוק על המהרש"ל ובזה אין די סמיכה דהט"ז שם הסכים להרש"ל וכ"כ הט"ז סי' צ"ו ס"ק ד' וכן עיקר גם מ"ש מעלתו לסמוך על הנו"ב סי' ט"ז חלק יו"ד מהדו"ב אינו נוח לי דהחילוק אינו ברור אך מ"ש כיון דעשה כדי לשאוב את הזוהמא אין דרך לתחוב כל הכף כדי שלא יקלוט השומן שע"פ הקדירה והתבשיל א"כ בכהאי גוונא כל שעושה בכוונה עכ"פ לצורך דבר אחר כדי שלא יקלוט השומן אף שלא נתכוין לצורך או"ה שפיר שייך מלתא דרמיא ומדקדק בזה וכמ"ש הרב השואל בשו"ת צ"ץ סי' ס"ה ואף שהוא חולק ע"ז כבר הסכים בחק יעקב סי' תמ"ז ס"ק ל"א כדעת השואל בצ"ץ שם וכן נראה משו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ג דכל שדקדק לחפש בחגורתו מתחת למדיו משום ממון שפיר יכול להעיד דמת אף דהוה מלתא דלא רמיא לענין הקבורה והמיתה מכל מקום עכ"פ רצה לכוין כדי שיהיה לו מעות ומסתמא ידע היטב שמת ע"ש וזה כסברת השואל בצ"ץ שם הנה יפה כיון מעלתו בזה וכבר הארכתי גם אני בתשובה אחת בדברי הצ"ץ וגם יש לצרף כאן מ"ש בתשובה אחת בשם הגאון החסיד מו"ה אייזיק ז"ל מקאריץ בעהמ"ח ברית כהונת עולם ליישב קושית העולם בהא דיליף מגעולי מדין ודלמא היה הגיעול משום בשר בחלב ובב"ח טעם כעיקר מן התורה לכולי עלמא ואמר שמחשש בשר בחלב יש להעמיד הקדירה בחזקת כשרות והיתר דבשלמא בשביל שאר איסורים יש להאיסור חזקת איסור והרי נתערב כאן איסור ולא שייך חזקת היתר משא"כ בבשר בחלב וכן הוגד לי שכ"כ הגאון בכסא דהרסנא והרבה הארכתי בזה ובאמת לפמ"ש התוס' ביבמות פ"ב ובהר"ש יש להמתיק הדבר דבתערובות איסור לא שייך חזקת היתר דאינו מרע להחזקה דאמרינן דבאמת היה היתר רק שהאיסור שנתערב אסרו משא"כ בבשר בחלב ולפ"ז גם כאן היה להקדירה והמאכל של בשר חזקת היתר אף שתחבו בו כף של בשר לא נאסר כלל ונשאר בחזקת היתר וא"כ יש לומר דהיה מקצת הכף ואף דעכ"פ תחב בודאי והספק הוא רק אם במקצת או בכולו מ"מ לא שייך איתרע דעכ"פ היה הכל היתר ושפיר פסק וכיון דסמך סמך ובודאי היה סמ"ך כנלפענ"ד. איברא דאנן פסקינין דמבליע בכלו וע' מג"א ס' תנ"א ואין מקום לפלפולו. והנה בגוף שיטת רש"י לענין טעם כעיקר דבקדשים אסור במשהו ולפענ"ד היה נראה דטעמו הוא לפמ"ש הרמב"ם דכ"ח דצריך שבירה לא היה רק בחטאת ותמה הבה"ז מהא דאמרו אין כ"ח יוצא מידי דפיו וכתב הצ"ק דשאני חטאת דאף במשהו אסור ולכך ל"מ הגעלה ע"ש ולפ"ז מבואר דבקדשים דהיינו חטאת אסור אף במשהו ויש להאריך בזה ולא נפניתי כעת: