שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ט

נשאלתי מתלמודי המופלג מו"ה שמואל גאלדבערג נ"י במה שאירע שאחד היה לו סקלאד בבית אחד ושלם כבר השכירות של הסקלאד ואח"כ אירע שנשרף הסקלאד וכל אשר בתוכו וע"ז פלפל אי צריך להחזיר לו השכירות והנה מקור הדברים המה בש"ע חו"מ סי' שי"ב סי"ז ושם מבואר בהג"ה דנשרף דינו כנפל והסמ"ע שם תמה דסותר למ"ש המחבר ובנתיבות שם יצא לחלק דבחמור אינו שייך לומר דשכירות ממכר הוא כיון דחמור זה משועבד הנבלה אם מת החמור לשכור חמור אחר והוה כאפותיקי מפורש וא"כ ל"ש בזה לומר שכירות ממכר הוא דאינו רק כפועל שיש עליו חיוב הגוף ולכך אין אחריות על הבעה"ב וחייב הבעה"ב באונסין (כצ"ל) ובנתיבות שם כתוב פטור הבעה"ב וזה אינו דאי לא הוה כמכר החיוב על הבעה"ב אבל בבית דנפל אזדא ליה ואין על הבעה"ב שעבוד אמרינן דממכר הוא וכל האונסין חלו על הבעה"ב ולפ"ז בהקדים לו השכר דהיינו שפירש לו השכר שישלם לו קודם העלה במחנה אפרים דודאי שכירות ליומא ממכר היא וא"כ פטור מלהחזיר לו השכירות זה תורף דבריו יעו"ש ולפ"ז מבואר הדין דפטור מלהחזיר לו והנה תלמידי הנ"ל טען לפמ"ש בשו"ת מיימוני לספר משפטים סי' מ"ז דלכך לא דמי בית לספינה דבית יכול לומר אילו בעית לגור הייתי צריך לשלם וה"ה כאן משא"כ בספינה דלא אהני ליה מידי וא"כ כאן שזה שכר לסקלאד וכיון שנשרפו הדברים לא אהני ליה מידי אבל ז"א דעכ"פ אהני ליה שהרי כבר מכר הרבה ספרים עד הנה ואהני ליה עכ"פ וגם אפילו אם לא מכר עד הנה כלום לא דמי כיון שהיה יכול למכור משא"כ ביין דבאמצע הדרך אין מקום למכירה ולדבר הזה העירני תלמידי החריף מו"ה מענדיל בודק נ"י ואני השבתי דיכול להיות גם ביין שימכר בחצי הדרך הסחורה ואולי לא שכיח כ"כ ועכ"פ אם כבר מכר פשיטא דאהני ליה. עוד טען דלפמ"ש המרדכי לחלק דבבית יש לו למשכיר ג"כ הפסד וכאן שהמשכיר עשה אסקראציע ע"ג הבית ואין לו הפסד וזה אינה טענה דבגוף הבית נפסד וגם הסקראציע אינה משלמת כי אם שני שלישים. ומה שטען עוד דכאן הוה כמכת מדינה כמו דבנשרף כל העיר לא שייך לומר מזלו של השוכר גרם שהרי גם בתים אחרים נשרפו ולזה רצה לומר דבנשרף הבית ויש בו הרבה חדרים שאינם של זה השוכר הוה ג"כ כמכת מדינה אבל גם זה אינו דהא באמת הרבה חדרים אחרים נצולו וגם הוציאו הספרים והמטלטלין שבתוכו א"כ ראינו שמזלו של זה לא כמזלו של זה ונוכל לומר שמזלו של זה השוכר גרם והנה הרב החריף מו"ה יצחק שמעלקיש נ"י הקשה לחלוקו של הנתיבות דיש חילוק בין בית דהו"ל כממכר אבל בחמור לא הוה (אלא) כפועל א"כ מה מקשה בע"ז דף ט"ו מהשוכר פרה והא שאני פרה דלא הוה שכירות כממכר משום דאינו רק כפועל וחל השעבוד עליו והשבתי דיש לומר דשם לענין שיהיה מותר להאכיל כרשיני תרומה כל שעכ"פ הוה כאפותיקי מפורש שוב עכ"פ קנין כספו של כהן הוה ולמה לא יוכל להאכילה כרשיני תרומה והרי באמת גם אם הוה שכירות כממכר לא הוה רק לזמן ואינו קנין הגוף ממש ואפ"ה מותר להאכיל כרשיני תרומה ובאמת האחרונים מקשים דבתרומה בעי קנין הגוף והארכתי ביד שאול הלכות עבדים אבל באפותיקי מפורש פשיטא דמותר להאכיל כרשיני תרומה ועיין בשו"ת מהר"י בסאן בספר המכונה לחמי תודה מ"ש בזה ובאמת גוף דברי הנתיבות יש לפקפק אבל בלא"ה כיון דאיכא עכ"פ שני דיעות כל שכבר נתן הו"ל זה המע"ה ועיין סמ"ע סי' שכ"א ס"ז ובסי' של"ד ובסמ"ע סי' שכ"א לא נזכר משו"ת מיימוני סי' מ"ז ששם ביאר החילוק שבין בית לספינה ולא הביא רק מסי' ר"ז ודו"ק ועיין ש"ך יו"ד סי' שנ"א ובנקודות הכסף השייך לס"ק מ"ה שם ולפי דברי הנתיבות יש להאריך ולא נפניתי כעת לעיין בזה ועיין ש"ך ריש סי' של"ד ובמחנה אפרים הלכות שכירות סי' ה':