שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ח (ג׳)

והנה לכאורה קשה בהא דפריך הש"ס והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומשני דנעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה לשלמני יהיה פרתי קנויה לך מעכשיו ולמה ליה להקנות לו לפרה הא מבואר בסי' ר"ט דשנים שהקנו זה לזה מה שירוויחו קנו אף דהוה דבר שלא בא לעולם משום דבהאי הנאה דרצה לקנות גמר ומקנה א"כ כאן פשיטא דבהאי הנאה דרצה לקנות הממון של הפרה והוא היה יכול לשבע ולפטור קנה זה הכפל וגם זה בהאי הנאה דרצה לקנות הכפל מקנה לו הממון ובפרט דעיקר הוא המפקיד דצריך להקנות דבר שלא בא לעולם א"כ הוא בודאי מרויח גוף הממון וצ"ל דכיון דאף שאומר לשלם יכול לחזור בו עד שישלם ועכ"פ המפקיד חושב כך כמ"ש המע"מ והש"ך ריש סי' רצ"ה ס"ק א' א"כ שוב לא גמר להקנות לו הכפל שהוא לא יהיה יכול לחזור בו והלה יהיה יכול לחזור בו עוד ולא לשלם ושפיר הוה דבר שלא בא לעולם. אך עדיין קשה לפי מה דמבואר בסי' ר"ח דסילוק מועיל בדבר שלא בא לעולם א"כ כאן שהמפקיד מסלק עצמו מהכפל למה לא יזכה השומר בשלמא לשיטת הפוסקים דבקנין תורה לא יוכל לסלק א"כ כאן הכפל הוה זכות תורה אלא להפוסקים דכל שבא ע"י מעשה או דבר שלא חשוב כבא לידו יכול לסלק א"כ כאן דהוה הרבה מי יימר א"כ יכול לסלק עצמו ועיין מלמ"ל פכ"ג מאשות. אך נראה דניהו דזה מסלק עצמו אבל במה קנה השומר ובפרט דעיקר מה שחייב הכפל כשהוא בית שומר ולא קרינן גונב מן הגנב משום דכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא כמ"ש התוס' בב"ק דף ע' ובשיטה מקובצת כאן בסוגיא וא"כ שוב מה מועיל הסילוק הזה והא צריך להיות בית הבעלים וע"כ צריך שיקנה להשומר גוף הכפל והו"ל הוא בעלים ושפיר פריך דהו"ל דבר שלא בא לעולם: