שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ז (ט׳)

אחר זמן רב כשלמדנו הלכות פסח בר"ח שבט שנת תרי"ב עם תלמודים והגענו לסי' ת"מ במ"ש הב"י דאם יחד לו מקום בזוית פלוני דודאי הוה רשותו של הנפקד אמרתי ראיה לזה מהא דאמרו בביצה דף מ"ם כגון שייחד לו קרן זוית ועיין מחנה אפרים הלכות שומרים סי' ג'. ומה שהארכתי למעלה בדברי הש"ך סי' קצ"ח לענין חצר מצאתי בהפלאה בכתובות פ"ו שכתב דבר חדש דבגט לא בעי קנין כלל ע"ש ועיין קצות החשן סי' קצ"ח וסי' ר' והנה אחר זמן רב מצאתי בב"מ דף ס"ג דמוקי רב כשמשך ופריך אי כשמשך פשיטא ומשני בשייחד לו קרן זוית והנה מבואר דיחד לו קרן זוית הוה כאילו הוא ברשותו של זה והיינו כהרשב"ם דחצר הנפקד קונה להמפקיד ואף דלא קי"ל כהרשב"ם מכל מקום בייחד לו קרן זוית בודאי הוה כאלו הוא שלו וקנהו ועיין פ"י שם שמשמע מדבריו דייחד לו מקום אינו קנין כלל ובאמת שלפי מה דאמרו בביצה דף מ"ם משמע דהוה כביתו של המפקיד ורב לשיטתו ודו"ק ועיין שו"ת מהרי"ט בראשונות סי' ס"ה ומחנה אפרים הלכות שומרין סי' ג' הנ"ל שכלם לא הזכירו דברי הש"ס ב"מ הנ"ל. והנה בהא דאמרו בב"מ דף מ"א רישא ר"י וסיפא ר"ע לכאורה תמוה דאם נימא כמ"ש המהרי"ט דרשות הנפקד אינו קנוי להמפקיד כי אם בייחד לו מקום א"כ א"ש הרישא והסיפא דבלא ייחד לו מקום א"כ כל שהחזירו מה שהניחו פטור אף שלקחה לצורכו וכר"י דלא בעי דעת בעלים ואף לר"ע גם כן היינו כשלקחו מבית הבעלים שייך לומר דבעי דעת בעלים אב כאן שרשות הנפקד הוא כל שהחזירה סגי אבל כשייחד לו מקום א"כ נקנה הרשות להמפקיד וכל שנטלו ממקום הזה הוה כגונב מרשות של בעלים ל"מ לר"ע דבעי דעת בעלים ועיין בבעל המאור ובמלחמות סוף ב"ק ובפ"י כאן ותמצא שזו קושיא גדולה לדעת המהרי"ט וצע"ג ויש מקום להאריך בזה בכל הסוגיא ובגוף דברי המהרי"ט אני תמה שלא הביא ראיה לדבריו מדברי הטור סי' רמ"א והוא מהרמב"ם פ"ג מהלכות זכייה דאם נתן לו פקדון שמופקד בידו הרי זו מתנה הנקנית בדברים בלבד וביאר הב"י הטעם דכיון שהוא בביתו אין לך משיכה גדולה מזו הרי מבואר בהדיא דמועיל ומן התימה על הט"ז סי' קפ"ט והקצה"ח שם שרצו להעמיס בהטור שם דס"ל דל"מ מכירה בפקדון שהיא ת"י והרי בסי' רמ"א מבואר להיפך. ובמ"ש למעלה בשם ההפלאה והקצות החשן שם סי' ר' דגט לא בעי קנין כלל מצאתי ברש"י עירובין דף צ"ב ע"ב ד"ה אינה שכתב וגט לא קני לאשה דנימא נשדי אשה בתר גט דאשה לא בעי למקני גיטה ונשאלתי על דברי רש"י מתלמודיי ופירשתי בט' אדר שנת תרט"ו כרגע טרם הודעי שמתה אמי הצדקת תמול בח' אדר דהכוונה דאף דאמרו דגיטה וחצרה באין כאחד בכ"ז לא שייך לומר דגט קני לאשה דאשה לא בעי קנין כלל בגט כ"א ונתן בידה והרי אפילו בע"כ מתגרשת כל שנתן בידה אף שאינה רוצית לקנות וז"ב ופשוט. ודרך אגב ארשום במה שהראוני תלמידי החריף מו"ה מענדיל בודק נ"י דברי הרשב"א בקידושין דף כ"ה ע"ב בהא דאמרו אלא מעתה פיל במה יקנה לר"ש ומשני בשוכר את מקומו וכתב הרשב"א דשמעינן מהא דשכירות מקום אינו קונה מדין משיכה וכונתו דהרי משיכה לא קני לר"ש רק בהגבהה וע"ז תמה תלמודי הנ"ל דמה הוכחה דאטו אם נימא מתורת משיכה אינו קונה רק מתורת הגבהה והלא הוא באמת חצר וקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה או מכר קנה כמבואר בעובדא דר"ג וזקנים ואם כן ניהו דיש לומר ששכירות מקום הוא מתורת משיכה ג"כ במקום ששייך משיכה ולא חצר אבל מ"מ אינו שולל שיהיה ע"י קניית חצר וא"כ שם דלא שייך משיכה לא נפיק מתורת חצר ובאמת שהיא תימה רבה ולפענ"ד בזה דבאמת לכאורה צריך ביאור דלא שייך תורת חצר בזה דע"כ לא שייך מתורת חצר רק במטלטלין שאינו בע"ח ואינו יכול ללכת ממקום למקום כי אם ע"י אדם שיעבירו וא"כ שייך שנקנה מתורת חצר אבל פיל שיכול ללכת אנה ואנה ואף שהחדר סגור עכ"פ משכחת לה דיעקר דשא וילך לו ואף אם אינו הולך עכ"פ יכול להזיז ממקומו וא"כ ל"ש ששוכר את מקומו וצריך לשכור כל המקום ולפ"ז היה מקום לומר דהקנין הוא על ידי שמשכו מרשות זה לרשות שלו ועכ"פ לא גרע מחצר של שניהם או בסימטא כל מקום שיכול להעמיד כליו וע"כ כתב הרשב"א דאי אפשר לומר כן דהא כאן לא שייך משיכה וע"כ מתורת חצר ובאופן שהפיל כפות או ששכר את כל החדר וסגור באופן שאי אפשר לפתחו וכדומה. ובזה מיושב מה שלא דייק הרשב"א מב"מ דף י"א דגם שם היה לו לומר שקנה ע"י משיכה משום דשם בודאי הוא מתורת קנין חצר רק כאן הוא דלא שייך קנין חצר ומב"מ דף ק"ב גבי תורי דאתו מעלמא אין ראיה כלל דשם לענין הזבל קאי ומיוני שובך ויוני עליה שם ובחולין דף קמ"א אין ראיה דשם כל החצר שלו וכאן לא הקנה רק מקומו. עוד נראה לי דחצר דקונה הוא משום ידו או מתורת שליחות ולפ"ז כאן דלר"ש לא סגי במשיכה רק שיגביהנה לגמרי וא"כ פיל אי אפשר שיגביה וא"כ גם אם תפסו בידו כל שלא הגביה במה קנאו ולכאורה היא הערה גדולה וצ"ל לפמ"ש הרנב"ר הובא בנימוק"י גבי ראה אותן רצין אחר המציאה דחצר המשתמרת מדין יד אריכתא דכל מה שתופס בידו אי ניחא ליה דלקני בחצר המשתמרת הוא נותנו וכידו אריכא דמי וא"כ ה"ה כאן כל דשכר מקומו הו"ל כאלו הגביהו ותפסו בידו ונתנו לחצרו דהי"ל מתורת חצר דהא משום ידו הוא וסוף סוף לא הגביהו בידו וס"ד דהו"ל כאלו משכו ולזה קמ"ל דכאן ע"כ אי אפשר מתורת משיכה וע"כ משום חצר היא והו"ל כידו אריכא כנלפענ"ד לחומר הנושא. שוב הראני תלמידי הנ"ל שסברתי דחצר מתורת יד וכל דביד לא קני לא שייך משיכה מבואר במהרי"ט אלגזי ריש פרק שני דבכורות דף ס"ו ע"ד ועיין במהרי"ט אלגזי שם דף כ' ע"א: