שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ז (ח׳)

והנה מ"ש כאן וכבר כתבתי בהרבה מקומות דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי כ"כ הרי"ף והרא"ש פ"ק דב"מ אבל המחנה אפרים הלכות קנין חצר מספק עליו בזה והביא דעת פוסקים דלפי המסקנא גם חצר דגברא משום יד אתרבאי וע"ש שאין דבריו מוכרחים כ"כ ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' פ"ב שהסכים בפשיטות דחצר דגברא משום שליחות ועיין שעה"מ פ"ה ופ"ו מהלכות גירושין ובטעם המלך שם. ודרך אגב זכור אזכור מה שהראני החריף מו"ה מאיר ברא"ם נ"י דברי המרדכי פ' הכותב אות רי"ט דאם הקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי בחליפין א"י למחול ושאני המוכר שט"ח לחברו דאין קנוי לו גוף המלוה אלא שיעבוד שיש לו ולכך יכול למחול בשטר ובטל ממילא השיעבוד אבל אם הקנה לו גוף המלוה במטלטלי אגב קרקע בחליפין לא יכול למחול והובא ביתה יוסף סי' ס"ו בחו"מ ובהגהת ש"ע שם סכ"ו ועיין ש"ך שם ס"ק צ"א אמנם המרדכי כתב שם דלכך הנותן מתנת שכ"מ אין יכול למחול משום דשכ"מ א"צ קנין לגוף המלוה ובאמירה הלואתי לפלוני קנה א"כ לא גרע הנותן שט"ח מאמירה בעלמא וראה זה חדש הוא. ובאמת שצ"ע דאם כן מה פריך בב"מ דף קמ"ז על ר"נ דמתנת שכ"מ דרבנן מהא דמודה שמואל במתנת שכ"מ ואי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול ומשני דרבנן ועשאוהו כשל תורה ות"ל דכל שקנה באמירה שוב לא מצי למחול ודוחק לומר דזה משני הש"ס דאכתי למה צריך לעשות כשל תורה הא כל דקנה באמירה שוב אינו יכול למחול ואולי כיון דמן התורה לא קנה באמירה שוב מה"ת היה יכול למחול אך לפ"ז בהקדש דנקנה גם כן באמירה מהראוי שלא יוכל למחול ובש"ך יו"ד סי' רנ"ט ס"ק י"ד לא משמע כן ואף די"ל דס"ל דהקדשות דידן דין הדיוט יש לו ועיין ריטב"א הובא בש"ך חו"מ סי' ס"ו ובקצה"ח ותומים שם האריכו בזה מכל מקום פשטת הדברים אינם כן מיהו צ"ע ממכנסת שט"ח לבעלה דאינה יכולה למחול מפני שידה כידו והא בלאו הכי הן הן הדברים הנקנים באמירה ובאמת בבעה"ת שער נ"א מבואר גם הטעם הזה דקני מדרב גידל וזה רבות בשנים שהגאון מוהר"נ ז"ל אבד"ק ראווא הגיד לי דבבעה"ת משמע דלכך אינו יכול למחול משום דרב גידל ואני דחיתי דבריו והארכתי בזה בחידושי לאהע"ז סי' כ"ח וכעת נראה מדברי המרדכי שהבין כן ודו"ק: