שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ז (ז׳)

והנה העירני אחד מהתלמידים ליישב דברי הש"ך ע"פ מ"ש הפ"י בריש פרק הזורק ובדף ע"ח דלכך בקרוב לה מתגרשת דבגט לא בעי רק שיצא מרשות הבעל אף שלא יבא לרשותה כ"כ ע"ש וא"כ שפיר אמרו בזה דגיטה וחצרה באין כאחד והנה בראשית ההשקפה אמרתי דלכך ר"י אמר דלגיטין אמרו ולא לד"א משום דבגיטין לא בעי שיגיע לרשותה רק כל שיכולה לשמור בלבדו וראיתי בפ"י שעמד בזה אלא דק"ל דא"כ למה לא אמר ריש פרק הזורק דלכך צריך למכתב גבי גנב ולא יליף מגט משום דגט שאני דלא בעי שיגיע לרשותה ממש רק במקום שיכולה לשמור לכך סגי בחצרה גם כן ואף דהפ"י כתב דהא דמרבינן חצרה היא אף בשהבעל יכול לשמור באמת זהו לפי המסקנא אבל אי לא כתב גבי גנב ה"א דלא מועיל רק כשהיא יכולה לשמור וצ"ע. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דמה שאמר ר"י לגיטין אמרו ולא לדבר אחר היינו בשיעור דמאה אמה דחידש ר' יוחנן בעצמו אבל לענין קרוב לו בד"א אף בד"מ מועיל ודו"ק. והנה בהא דאמרו בגיטין דף ע"ח ע"ב תפשוט דבעי ר"א ד"א שאמרו יש להם אויר או אין להם אויר והנה בראשית ההשקפה תמהתי דכפי הנראה מרש"י ותוס' הוא דר"א היא בכל מקום שקונה ארבע אמות במציאה ובמו"מ ובר"ן מבואר יותר דהא הטעם דד"א הוא משום דלא ליתו לאנצויי ובאויר לא תקנו והדבר יפלא דא"כ למה אבעיא ליה בגיטין דוקא ולא בב"מ וגם הפוסקים לא הזכירו הדין בשאר קנינים כ"א בגיטין ועיין בטוש"ע אהע"ז סי' קל"ט סט"ז ועיין בב"ש שם וע"כ אמרתי דדוקא בגיטין האיבעיא דבאמת לכאורה אין מקום להאבעיא דלמה לא יקנה באויר דהא אף אויר שאין סופו לנוח הוה ספק כדבעי רבא בב"מ דף י"ב ועיין בדף ק"ב וא"כ גם ד"א באויר הוה אויר שאין סופו לנוח ואולי עוד יותר דסופו לנוח ועיין בב"ש סי' קל"ט ס"ק כ"ה שכתב דהכא עדיף טפי ועכ"פ מה בעי ליה לר"א הא הוה עכ"פ כמו אויר שאין סופו לנוח וע"כ נראה דכיון דחצר דאתתא משום ידה אתרבאי והרי בעי בסמוכה ותהיה עומדת בצדה ומשתמרת והנה כבר נודע מ"ש הנימוק"י פ"ק דב"מ גבי הי' רצין בשם הרנב"ר דחצר המשתמרת הוה כיד אריכתא דמה שיש לאדם מניח תוך חצרו המשתמרת וא"כ שפיר מבעיא ליה באויר דאין מנטר כ"כ ועיין בתוס' שם ד"ה ותתגרש שנסתפקו בזה ואף אם נימא דמשתמר מכל מקום עכ"פ ידה אינו דאין דרך להניח באויר ולכך בעי לה אי מועיל ומעתה זהו בגט דבעי דומיא דידה אבל חצר דגברא דמשום שליחות אתרבאי אין נ"מ בין אויר לארעא וז"ב לפענ"ד. ובזה מיושב קושית התוס' דף ע"ט שם ד"ה דרך עליה שהקשו מאויר שאין סופו לנוח ולפמ"ש שאני גט דבעי ידה בסמוכה וכל דלאו למינח קאי לא מועיל בגט ובזה מיושב גם קושית הפ"י בדף ע"ט שם ברש"י בד"ה והא לא מנטר כנלפענ"ד לולא שלא מצאתי שום עזר ותומך לזה ולפענ"ד הדברים יש להם פנים בהלכה: