שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ז (ד׳)

והנה ראיתי בתוך דברי מעלתו שהביא דברי המרדכי ריש פ' הזורק בהא דאמרו שם לקניה להאי דוכתא דיתיב ביה גיטא והקשה הגמה"ר דהא מצוה מחמת מיתה אין צריך שום קנין דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי וכתב דאינו רק מדרבנן ונוראות נפלאתי שהרי זה ודאי דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין אינו רק לאחר שימות ולשיטת הטור סי' ר"נ היא למפרע ולהב"י אינו רק לאחר מיתה וא"כ שוב לא תוכל לזכות בגט רק לאחר שימות ול"מ להב"י דאינו נקנה למפרע א"כ לא יועיל דהוה גט לאחר מיתה ואף לדברי הטור דיהיה נקנה למפרע אבל מכל מקום הגט יהיה לאחר מיתה נקנה למפרע וגם זה לא מועיל ועכ"פ לשיטת הב"י בודאי קשה מיהו גם לשיטת הטור קשה דכיון דלא קנתה החצר רק לאחר מיתה למפרע ממילא הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע דהרי לא קנתה בחיים חיותו ועיין בתוס' שם שכתבו דלא שייך מע"ג קרקע דמרשות הבעל בא לרשותו והרי לא בא מחיים לרשותה והו"ל גט לאחר מיתה ועיין תוס' גיטין דף י"ג ד"ה לא וצע"ג ובתשובה הארכתי בזה לבאר דעיקר כשיטת הב"י דאינו נקנה רק לאחר מיתה וכן מצאתי בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' קכ"ה הובאה בב"י חו"מ סי' קכ"ה ואף לפמ"ש בתשובה דכל דצריך שיקנה למפרע קנה למפרע דאל"כ אכתי שייך שלא תטרוף דעתו אבל כאן אף שמקנה למפרע אבל הגט מ"מ לא בא לידה מרשות הבעל בעת שחי והוה גט לאחר מיתה או שעכ"פ הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע דהרי כ"ז שחי לא היה בא הגט לידה מרשותו דעדיין היה בספק אם ימות ולא קנתה הרשות אמנם שלא יהיו דבריו תמוהים כל כך נראה לפענ"ד דהמרדכי באמת ס"ל דנקנה למפרע ואף דהוה טלי גיטך מעל גבי קרקע הא המרדכי שם הקשה בהך דתיזל ותפתח דנימא דהוה טלי גיטך מעל גבי קרקע וכתב דכיון דגיטה וחצרה באין כאחד לא הו"ל טלי גיטך מע"ג קרקע דהא הוה כזרקו לתוך חצרה ועיין באבני מלואים סי' קל"ט מ"ש בטעמו ולפ"ז גם כאן לא שייך טלי גיטך מע"ג קרקע אמנם באמת גם שם דבריו תמוהים דא"כ קשה להס"ד דלא ידע רבא מזה דגיטה וחצרה באים כאחד א"כ קשה למה לא הרגיש דהוה טלי גיטך מע"ג קרקע וגם דאכתי קשה דהא לא הוה כזרקה לחצרה דזריקה לחצרה לא היה בחייו רק לאחר מותו וא"כ קשה הא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע וצע"ג. ולחומר הנושא רציתי לומר דזה כוונת המרדכי דאינו רק מדרבנן והדבר תמוה דסוף סוף מועיל ועיין רש"י שפירש שקנתה מתורת אגב ואגב אינו רק דרבנן ועיין רשב"א בחידושיו. אך נראה דבאמת אם נימא דמצוה מחמת מיתה הוא מה"ת כדקס"ד בב"ב דף קמ"ז א"כ אפשר דקונה תיכף אבל אם נימא דאינו רק מדרבנן כדי שלא תטרף דעתו הו"ל רק לאחר מיתה אבל הדבר דחוק דבאמת גם בב"ב שם אינו רק אסמכתא בעלמא ועיין תוס' שם ועיין ב"ב דף קל"ז ע"א וגם בדף קמ"ב דרבא ס"ל דרפויי מרפיין בידיה וכל שאינו רק ספק קנין עכ"פ מרופה בידה ולא מקרי קנין וצע"ג ואף לפמ"ש בתשובה דלא שייך קנין מרופה כל שאינו מקנה רק בספק אבל עכ"פ שוב הוה גט לאחר מיתה וגם מקרי טלי גיטך מע"ג קרקע ודברי הגהמ"ר צע"ג. עוד קשה לי דהרי ר"ה ס"ל בגיטין דף ע"ב דגיטו כמתנתו אם עמד חוזר ורבה ורבא חלקו עליו משום שלא יאמרו אין גט לאחר מיתה ולפ"ז היאך מצי יהיב ע"י מתנת שכיב מרע ואז שוב יהיה אם עמד חוזר ומה יעשה בגט והא הגט אף אם עמד לא יחזור וכל שיחזור בו ע"י המתנה ממילא יפקע הגט וע"כ דברי המרדכי צע"ג. ומ"ש למעלה דלא יצא מרשותו הדבר ברור דאף שהיה ספק אם אולי ימות מכל מקום מוקמינן אחזקת מרא קמא כמבואר בחו"מ סי' ר"נ. שוב האיר ד' עיני ומצאתי בחידושי ריטב"א בגיטין שכתב גם כן להקשות דלמה לא קנה במתנת שכ"מ וכתב משום דאין גט לאחר מיתה והביא כן בשם ר"ת הנה שמחתי מאוד שזכיתי לכוין לדעת ר"ת והריטב"א וד' יודע שבהשקפה ראשונה תמהתי בזה על המרדכי. והנה במ"ש למעלה לחלק בין גיטה וחצרה באין כאחד שלא יסתרו דברי הש"ך דשאני גיטה וחצרה דהחצר הוה שלה מתחלה הנה העירני תלמודי המופלג מו"ה מענדיל בודק נ"י דא"כ בהך דאמר רבא דתיתיב ותקני להאי ביתא דשם אמר ג"כ רבא דגטה וחצרה באין כאחד ושם בודאי הקנה לה החצר משלו ולא שייך גטה וחצרה באין כאחת ויפה העיר ואני מוסיף דאף אם נימא דלא כש"ך אכתי קשה מה פריך הש"ס והא אמרה רבא חדא זימנא והא לא דמי דשם אמר שזרק לה בחצרה שהיה שלה משא"כ כאן דהוא נתן לה החצר. אמנם נראה דמזה ראיה לשיטת רש"י דפירש דהיה שם הקנין מתורת אגב וא"כ בכה"ג אף שלא נקנה לה החצר לגמרי מכל מקום עכ"פ הגט קנתה דדוקא בתורת חצר צריך להיות החצר שלה מתחלה להש"ך אבל באגב ודאי לא בעי שיהיה קודם שלה וטעם הדבר נראה לפענ"ד ברור דהא שיטת רש"י ותוס' בערכין דף כ"ט דכל דמכירה אף שיוצאה תיכף נקנו המטלטלין עמה וא"כ עכ"פ נקנה לה החצר בקנין וקנה הגט עם החצר בתורת אגב אף שבא כאחת אמנם אי קשיא הא קשיא דא"כ מה פריך הש"ס מה שקנתה אשה קנה בעלה והרי לא קי"ל כר"מ דאמר דאין יד לאשה בלא בעלה א"כ ניהו דהבעל קנה מן האשה אבל עכ"פ האשה קנתה א"כ ממילא נקנה הגט אגב החצר אף שקנה בעלה דלא עדיף ממכורה ויוצאה והיא קושיא נפלאה וזכורני שכבר כתבתי בזה בתשובה אחת וקשה עלי החיפוש ואולי להס"ד הוה ס"ל לרבא דקונה מתורת חצר ושפיר פריך הש"ס מה שקנתה אשה קנה בעלה אבל לאחר שחזר בו רבא וחידש דגיטה וחצרה באין כאחד א"כ ע"כ דהוא מתורת אגב דאל"כ לא שייך קנין לשיטת הש"ך ושפיר פריך הש"ס והא אמרה רבא חדא זימנא והיינו דאם שם קנה מטעם דחצרה היא מכ"ש כאן דא"צ כלל שתקנה הקרקע רק דעכ"פ הוה כמכורה ויוצאה ומשני דהאי על אותה מעשה אמרה ודו"ק ובלא"ה נראה לפענ"ד דע"כ לא אמרינן דכל שמתנתו וחצרו באין כאחד דל"ק רק שמקנה לו החצר ומתנה בתוכה אבל אם אחד נתן מתנה בחצרו של שני והשני מזכה לו החצר בוודאי קונה אף שבא כאחת דאינו קונה מאחד שני הדברים ומעתה כאן דלפמ"ש הריטב"א היה הגט בחצר של השליח והשליח הוא דהקנה החצר שלו להאשה ועי"ז קנתה הגט מבעלה בכה"ג שפיר קונה הגט עם החצר ביחד ולא שייך כלל סברת הש"ך וגם זה נכון ועיין גיטין דף פ"ז ע"ב שאני הכא הואיל וקנאתו לפסול בו לכהונה דהנה לכאורה קשה לי גם בהך דרבי גופא דאמאי יועיל הא הו"ל טלי גיטך מע"ג קרקע ומצאתי שהש"ס דף ע"ח הקשה כן ע"ש במה דמשני ובאמת זה לא שייך הכא. אך באמת כאן ל"ק כלל לכאורה דהרי אז לא הוה גט א"כ שוב הוה רק ספק קנין בידה ובפקדון כתב הב"ש סי' למ"ד ס"ק א' דלא שייך טלי קידושיך מע"ג קרקע כיון דבא בתורת נתינה לידו ואני המתקתי הדברים כיון דחצרו של הנפקד קונה להמפקיד שוב נקנה להמפקיד ומרשותו לרשותה לא מקרי טלי גיטך מע"ג קרקע אמנם נראה לי כיון דקנאתו לפסול מכהונה שוב יצא מרשותו והוה ברשותה ושוב הו"ל טלי גיטך מע"ג קרקע ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא: