ובזה מיושב קושית הקצה"ח סי' קפ"ט מהא דאמרו ריש פרק הבית והעליה ולחזי ברשותא דמאן קיימא ולהוי אידך הממע"ה ומשני שותפין לא קפדי אהדדי ופירש"י דאושלי ליה חדא לאידך רשותא וקשה במה קנאו וע"כ דאפילו כה"ג נמי קנה ולפמ"ש אתי שפיר דבזה גם המהרי"ט מודה וכמ"ש דהרי הם שותפים בכל התשמישים ולכך שפיר מקרי ברשות שניהם וז"ב. והנה מעלתו הביא דברי המהרי"ט אלגזי בהלכות בכורות לרמב"ן פ"ב שהביא ראיה דשיטת הרשב"ם מהא דאמרו בב"ק דף מ"ח כל היכא שהכניס שור לחצר חבירו דאם לא אמר ליה לשומרו דהו"ל קרן ברשות הניזק או שן ברשות הניזק דחייב אלמא דאקני ליה מקום ולפענ"ד אין ראיה משם דאף דלא קנה המקום לגמרי עכ"פ כל שיש לו רשות להעמיד שם הבהמה לא הוה רשות הרבים וביער בשדה אחר קרינא ביה דעכ"פ נקנה לו להשימוש הלז ועכ"פ נגד המזיק שדה אחר קרינא ביה ועיין רש"י שם דכתב דוכתא אקני ליה וביער בשדה אחר קרינא ביה וא"כ אין ראיה משם. ומ"ש ראיה מגיטין דף ל"ז דאמרי דמנח אסיכי תמהני דלא זכר דברי המהרי"ט סי' ס"ה דאתו היתה הראיה זו ושלחה דמקולי פרוזבול שנו שם ע"ש שהאריך בזה ומ"ש שם ראיה מרא"ש פסחים גבי נכרי שהפקיד חמצו בבית ישראל דהישראל אינו עובר בבל יראה דהוא חצרו של הנכרי גם אני הרגשתי בזה ת"ל בחידושי להלכות פסח אבל אין משם ראיה דלענין בל יראה כל שהפקיד חמצו בגלוי דעת בעלמא סגי שלא יעבור על ב"י ושפיר נקנה לו המקום ובלא"ה נראה לפענ"ד לחלק דכל דאין מקום שישתמש בו זולת בקניית מקומו שפיר אמרינן דמסתמא הקנה לו המקום ולפ"ז שם דאם נימא דאין מקומו קנוי לו הוא ביתו של ישראל ויעבור על בל יראה א"כ הוה צורך שיקנה לו המקום ממילא נקנה לו המקום וכעין שכתב הרא"ש פ"ק דקידושין גבי שואל טבעת קידושין דמסתמא כיון דאם לא יהיה די בשאלה מקנה לו במתנה על מנת להחזיר כיון דיודע דהולך לקדש בזה וגם נראה לפענ"ד דלענין חמץ דכתיב לא ימצא א"כ אף במשאיל לו המקום דלא קנה ליה לגמרי מקרי ביתו שיעבור עליו המפקיד וכדאמרו בדף וא"ו שם שאני חמץ דכתיב לא ימצא:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ז (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
