שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ו (ב׳)

והנה זה רבות בשנים הקשיתי בתשובה אחת על דברת ר"ת דלכך המוכר שטר חוב יכול למחול משום דשני שעבודים יש שיעבוד הגוף ושעבוד נכסים ושיעבוד הגוף אינו נתפס עליו קנין ולא מכרו ונשאר אצל המלוה ולכך יכול למחול שעבוד הגוף וממילא נפקע שעבוד נכסי והקשיתי דא"כ איך יכול יורש למחול הא כל דלא נתפס הקנין על שעבוד הגוף ע"כ דאין בו ממש והיאך יכול להוריש והרי דבר שאין בו ממש ליתא בירושה כמבואר סי' ער"ו שם ובפרט שהשעבוד נכסי הם ביד אחר. אמנם כעת נתיישבתי דאפשר אף דלאו בר קנין הוא כיון שאין בו דבר ממש אבל מכל מקום בר ירושה היא דמידי דממילא הוא וכדאמרו בב"ב דף קמ"ב דירושה קל מקנין ע"ש וגם דכיון דאם המלוה מוחל השיעבוד של הגוף ממילא נפקע שעבוד הנכסים א"כ הוה דבר שיש בו ממש ושוה ממון הרבה א"כ אפשר דבר ירושה הוא ובלא"ה נראה דלפמ"ש הראב"ד דאם כתב משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך ומכר השטר אינו יכול למחול והרא"ש פרק הכותב דחה זאת דמכל מקום אינו רוצה הלוה שיהיה משועבד לשניהם דהיינו שכיון ששיעבוד הגוף אי אפשר להמכר א"כ נשאר בשעבודו להמלוה הראשון ולהלוקח וזה אינו רוצה ע"ש באות יו"ד ולפ"ז ליורש של המלוה הרי בודאי אם לא מכרו נשתעבד הלוה להיורש של מלוה הראשון א"כ כל מה שנשאר אצל המלוה זכות ירש היורש דהרי מתחלה נשתעבד הלוה למלוה ולכל מאן דאתי מחמתך דהיינו היורש דברא כרעא דאבוה אף דלא כתב ליה בפירוש זה ודאי שזכות של המלוה יורש לבנו והיא נשתעבד ממילא לבנו וא"כ שוב מה שנשאר למלוה דהיינו קנין הגוף ממילא הוא נשתעבד להיורש וז"ב כשמש והוא דבר חדש: