שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ו

ענין שיטת רשב"ם דחצר הנפקד נקנה למפקיד לאחד מתלמודי נ"י. מה שהקשית בהא דאמרו בכתובות דף פ"ד מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשין והיה לו פקדון ומלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן והרי כיון דהחצר של הנפקד נקנה להמפקיד א"כ הוה ליה אותו חצר שהפקדון מונח בו של המפקיד וא"כ הו"ל שוב כמונח הפקדון בחצרו של המפקיד דפשיטא דהיורשים קודמים דהרי שלהם היא דהרי לא נחלקו רק משום דמונח ביד אחר אבל אם נימא דחצר של המפקיד הו"ל כמונח בחצירו. הנה לכאורה יפה שאל ומה שהנדזו התלמידים דדלמא כיון שהפקדון שייך לאחר שוב נפסק שעבוד החצר דהחצר אינו משועבד רק בשביל הפקדון וכל שהפקדון לא שייך לזה גם החצר נפסק ונקנה למי ששייך הפקדון הנה ע"ז גופא אנחנו דנים דאם נימא דהוה חצר של המפקיד שוב נשאר הפקדון כמו שהיה והוה של היורשין. אמנם אחר העיון נראה דהנה באמת צריך ביאור במה נקנה להמפקיד וכמו שהאריך המהרי"ט בתשובה סי' ס"ה וצריך לומר כיון שיש לו רשות להשתמש בו אותו חפץ שיהיה מונח שם הו"ל כשביל של כרמים דנעשה להילוך דקונה בהילוך ועיין קצות החשן סי' קפ"ט ולפ"ז נראה לי ברור דזה אינו קנין ממש דהא אין לו בו שום קנין ולא שאל ולא שכר החצר רק ע"י שקבל פקדונו הקנה לו אותו מקום שיהיה שלו אבל אין לו בו רק טובת הנאה שיכול להניח את החפץ בו כ"ז שהלה ירצה לקבל פקדונו ולא שום חפץ אחר וכיון שכן הרי קי"ל דטובת הנאה אינו יכול להוריש לבניו ואף להש"ך סי' ער"ו כל שהטובת הנאה ביד אחר אין הבנים יורשים וכאן הרי הטובת הנאה ביד אחר ואין היורשין יורשים אותו טובת הנאה ולכך לא זכו ועיין בכורות דף י"ח דר"ט ס"ל דאקנוי אקני ליה מקום בחצירו לרועה כהן דניחא ליה לעביד מצוה ומשם משמע דחצר הנפקד אינו משועבד דאל"כ הא הכהן יש לו שם בכורות ונקנה לו החצר וצ"ע ועיין קצה"ח סי' רנ"ג ס"ט גבי יצא שט"ח על כלם ודו"ק: