שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ה (ח׳)

ובזה נראה לפענ"ד דזה סברת רש"י דלכך לא אמרינן מגו דאתקצאי באיסור דרבנן משום דבאמת אתחזיק היתר מאתמול ולא שייך אקבע איסורא דכל דלא גזרו על שבות בין השמשות א"כ לענין זה לא נקבע איסור כלל וא"ל דעכ"פ ביו"ט עצמו אסור א"כ כשאנו מסופקים אם היא יו"ט יהיה מקרי אקבע איסורא דזה אינו דכל שהמוקצה נסתלק אח"כ א"כ גם ביו"ט עצמו לא יקבע איסורא כלל והרי בבין השמשות לא גזרו על שבות וא"כ לא נקבע איסורא כלל דאימתי יקבע איסור ביו"ט אח"כ כבר נסתלק איסור ובין השמשות לא גזרו וא"כ לא הוקבע איסור אבל בשבת דעכ"פ כשנימא דשבת היא שוב אקבע איסורא ולא יוכל לסלק המוקצה ויהיה קבוע ניכר אבל ביו"ט דבאמת באוכל נפש לא שייך איסור רק דהיה אפשר מאתמול לעשות א"כ ע"ז אנו דנין דכעת אינו עדן יו"ט ושרי לעשות מה תאמר דאקבע איסורא הא כל שהוא בין השמשות והוא מעוכב בשביל איסור דרבנן אף דנימא דגזרו על שבות בין השמשות אבל עכ"פ אי אפשר לעשות מאתמול ע"י איסור דרבנן ושוב מותר ביו"ט דהתורה לא אסרה רק כשהיה יכול לעשות ולא עשה אבל כאן הוה כנאנס מאתמול ואי אפשר לעשות ופשיטא דבשביל זה דהיה אפשר לעשות בודאי חול בשביל זה לא חייבה תורה וא"כ כאן בין השמשות עדן אפשר לעשות ולא עשה בשביל איסור דרבנן דשמא יו"ט הוא פשיטא דעכ"פ קבוע שאינו ניכר הוא דשמא עדיין יום הוא והוא רוצה לעשות ושוב מותר אף ביו"ט ואף אם נימא דגם בזה אסרה תורה עכ"פ מגו דאתקצאי לא מסתבר בזה שיהיה גורר עי"ז כל היו"ט בשביל זה בודאי לא אמרינן ואף דגזרו על שבות בין השמשות לא אלמוהו לתקנתם שיהיה גורר היום של אח"כ ועכ"פ אקבע איסורא לא מקרי כנלפענ"ד דבר חדש. וממילא מיושב קושית התוס' דזה דוקא ביו"ט אבל לא בשבת ומיושב קושית התוס' ממוכני ומסל ומשוחט בשבת דכל הני בשבת מיירי ושייך מגו דאתקצאי אף בדרבנן דאקבע איסורא מקרי וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא דבר חריף ועיין תוס' בשבת דף י"ד שכתבו דמה שהוא מעוכב בשביל תקנת חז"ל מקרי אונס גמור ע"ש לענין רדיית פת בשבת ודו"ק. ובמ"ש יש ליישב בזה דברי הטור באו"ח סי' שצ"ד שכתב לחלק בין שבת ליו"ט בדבר שאינו רק מלאכה דרבנן והמג"א תמה בזה ע"ש ובדגול מרבבה ובשעה"מ פ"ד מיו"ט ה"ט ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק ועיין בט"ז סי' שצ"ד שם מ"ש לחלק בין דבר שא"צ רק שיהיה בה"ש ובין דבר שיהיה כל השבת ולפמ"ש רש"י לחלק דבדרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי בין השמשות והקשו התוס' ממוכני ומסל לפני האפרוחים וכתבו לחלק בין היכא דהמוקצה מסתלק תיכף להיכא שישנו בעולם ולפ"ז בשלמא לענין עירוב דא"צ רק שיהיה ראוי לאכלו בין השמשות שפיר ראוי דלא גזרו על שבות בין השמשות אבל במה שצריך שיהיה כל השבת הא סוף סוף בשבת אסור לטלטל ובשבת לא שייך לומר דלא גזרו על שבות ודברי הט"ז מזוקקים כזהב ומהתימה שלא הרגיש בדברי התוס' אלו ודו"ק: